עשרה מאמרות מאמר המידות א

רבי ישמעאל אומר בשלש עשרה מדות התורה נדרשת. השער הזה רבים פתחוהו צו לצו קו לקו זעיר שם זעיר שם, ואני באתי אחריהם לאסוף כעמיר גורנה ומלאתי את דבריהם כי אין מדרש בלא חדוש. ה' יגמור בעדי ה' חסדך לעולם.

המדה הראשונה:

קל וחומר הרמז בה לכתר עליון בהתיחסו אצל עלת העלות, כי הכתר קל הוא ואוכמא איהו בערך עלתו ועם כל זה נאסר ההסתכלות בו כל שכן במה שלמעלה הימנו, וגדול כבודו שהושוה קונו לו לכל הדברות המושאל אליהם ולכל האמירות המשותפות, אבל בפשיטותו לבדו המרומם על כל ברכה ותהלה איננו בא מן הדין כי הוא מחוייב המציאות מבלעדי התיחס לזולתו כלל, ועליה אתמר ואין אלקים עמדי, וגם אמנה במה שהוא קונה הכל ונטפל בהשגחתו אליהם, כמה דאת אמר ורחמיו על כל מעשיו. די לבא מן הדין להיות כנדון כמו שזכרנו. כיוצא בדבר אתה אומר ואביה ירק ירק בפניה הלא תכלם שבעת ימים. סלקא דעתך אמינא קל וחומר לשכינה ארבעה עשר יום, תלמוד לומר תסגר שבעת ימים. והטעם כי אביה על חכמה עלאה אתמר דאיהו יש מאין, ובינה נמי יש מיש, אמרה תורה כי נהפכו אצל מרים שניהם לירקון, ובדידהו משתעי קרא הלא תכלם שבעת ימים כנגד המדות אשר תחתיהן המתפעלות על ידן, אלמא אין כאן קל וחומר אלא למראה עינים לפי הפשט המוחש, וכדי שיהיו טעמי תורה הנגלה והנסתר שוים בדינם יכונו יחדו על שפתינו, באה ההלכה וקבעה דיו ויאות כל מלי דרבנן עיין מאמר חקור דין חלק שלישי פרק ד'. ויש קל וחומר במלכות שהיא מתנהגת פעמים בחסד קל הוא על פני מים, ופעמים בדין להחמיר בסייג לתורה. ואית דיימא איפכא חומר מים רבים בחסד ובהתגבר הדין הרי היא קלה בעיניו, וכן דעתן של נשים קלה ובהתעטרה בחסד ורחמים יקרה היא מפנינים, ואמרו רבנן אין עונשין מן הדין. והטעם לפי הדרך הראשון כי למעלה אין דין כלל, ושרשי הדין שם הם לאכפייא לכלהו מריהון דדינא, וכן איש חסד הוא המציל את הנרדף אפילו בנפשו של רודף כל שכן באחד מאבריו, ואין צריך לומר אם יצילהו בלי שום חסרון אבר אלא יחזיר את הרודף למוטב, וזאת התעודה היא הראיה אל הנדון. ולפי הדרך השני אין עונשין מן הדין, דהא קיימא לן הלכתא רבתי פותחין בזכות תחלה, וכתיב כי המשפט לאלהים הוא ולא מאלהים, ואם פתחו לחובה על הקל, שוב אין דנין לא את הקל ולא את החמור: