עשרה מאמרות מאמר אם כל חי א יט
הרי אנו בקדוש החדש והזמנים כמו הכלה שתבעוה לינשא בניסן או בסיון, ועד שתתפייס ותאמר יום פלוני ניסן לא רמינן שערי באסינתא, ומשנתפייסה וקבעה ראש חדש צריכה להמתין לפרנס עצמה עד ט"ו לחדש או ו' בו, האי כדיניה והאי בדיניה, אבל בקדושת היום הרת עולם אינו כן שהרי החדש מתכסה בחג, לפי שהיא נתבעת לבדיקה תחלה בראש השנה ויום הכפורים ברחימותא דאית בה קנאה, כי הן בקדושיו לא יאמין, וכשנצא בדימוס וסימנים בידינו לולב וארבעת מיניו נזכה לסכת שלום, על כל כבוד חופה, ונקתה ונזרעה זרע. הצד השוה לחדשי השנה כלם הוא מה שכתוב בתשובות הגאונים כי שבעת ימים קודם ראיית הלבנה מדת רחמים עורכת מלחמה עם סמא"ל וחייליו על המעוט, והשעיר מעורר תגר עם איש חלק על קנאה יפה כלבנה, ומיכאל וגבריאל נלחמים נגד המקטרגים ובסוף יום השביעי גבריאל מחליש כחם ומיכאל כהן גדול מביא לשמעשאל השר הגדול המלמד זכות על עשו שהוא כדמות שעיר ומקריבו כדמות קרבן במזבח העומד לפני התשובה בכל ראש חדש, ואז מתפייס הרצון והכבוד מתרבה ומתמלא וכח השעיר כלה באש הגבורה, אלא שחוזר ונעור בימי הירידה עד הזמן המיועד דכתיב ביה והיה אור הלבנה כאור החמה. ולמדנו מזה להקבלת פני שכינה בברכת הלבנה, שמצוה מן המובחר שלא לברך עליה עד ליל שביעי לדבוק וקודם ששה עשר לעכובא, והרי דייקי תרי לישני בגמרא דפרשו מלתיה דרבי יוחנן דאמר עד שתתמלא פגימתה ולא פליגי, והיינו עד שתתבשם דמסכת סופרים וכמו שבארנו מלתא וטעמיה, ולמה בחול ובמוצאי שבתות בעיוני השנון ידרש משם: