עשרה מאמרות מאמר אם כל חי א יג

<< עשרה מאמרות - מאמר אם כל חי - חלק א פרק יג >>

גם אלה לחכמים משלי הקטרוג והמעוט לירח מדבריהם וחידותם על מה שקדמו המאורות בבריאתם לאדם, ולא נודע אליהם או אל מניעיהם למי ולמה עד לאחר זמן. והרמז במלת קטרוג בגימטריא שי"ח השדה, והן הן ראשי תיבות של נפש רוח נשמה חיה יחידה, וסופי תיבות שלהן שיח"ה, בסוד נער נערה. ואותיות אמצעיות בגימטריא חת"ן. מהכא מוכח שקדמה שיחה לפני אל ואדם אין, לפיכך בקשו בעלי השכל לעמוד בסוד ה' בזה ובכיוצא בו, והיא לרבותינו מליצה ידועה, דגמלא אתא למבעי קרני ואודני דהוו ליה גזזינהו מניה. כי אמנם כל מעלי הגרה חסרי השינים לפיכך הם בעלי קרנים, כי יתפשט על ראשיהם מלמעלה אותו החומר הקשה שממנו השינים ליתר הבעל החיים. והגמל מעלה גרה ובעא קרני בטענה זו ולא הודו לו, שכבר העלו בגמרא דאית ליה ניבי. ובהם נתפשט גם כן חלק מן הסחוס שממנו גודל האזנים לנגרע מאותן הניבים, לפיכך אודני דהוו ליה בראוי לפי שטתו לא במוחזק, גזזינהו מניה והקטינום. ועל זה הדרך מהתבוננות על סתרי הטבע הישר היה כל האמור בירח כמו שזכרנו, אלא שהיתה מצוה שלא לשמה. ואורך הויכוח ראיה לזה, ולא עוד אלא שאפילו אחרי רוב הפיוס לא נתפייס ולא נתקררה דעתה, לפיכך הוצרכה הכפרה. והנה באה התשובה הראשונה אליה שתקטין עצמה, כי אשה מזרעת תחלה יולדת זכר. והוא הטעם האמור בבראשית רבה, שנקרא מאור קטן על ידי שנכנס בתחומו של חברו אף על פי שנכנס ברשות, ולא עוד אלא שאמרו אני גרמתי לו ליכנס בתחומו של חברו, כי בהיות הירח מרגשת בחסרונה ראוי ומחוייב אליה שתודה היותה צריכה אל השמש יותר מצרכו אליה, שעם הודאתה זאת היא תמעט עצמה, כאמרו לכי ומעטי את עצמך. וגם זה לה נחמה קצת ממה שנתבאר בתעניות ובסנהדרין, כי המתבייש מעצמו אין לו בושת פנים כמו המתבייש מאחרים. ועם זה תמשול ביום ובלילה, כי אף בממשלת השמש היא תהיה לו עזר כנגדו, שכן הנשים צדקניות מגדלות את בנינו ומצילות אותנו מחטא החסרון למונע עצמו מפריה ורביה, ומחטא היתרון בעריות שבתורה. ואף על פי שהוא אצלו שרגא בטיהרא ועקר הממשלה לשמש, שכן האיש מצווה על פריה ורביה, והוא ואמו חייבים בכבוד אביו, וכל שיש קדושין ואין עברה, הולד הולך אחר הזכר, הדא הוא דכתיב למשפחותם לבית אבותם. מכל מקום איהי מקרבא הנייתה לבעל עצמו, והקל מעליו טורח גדול הבנים כי רב הוא, ועוד שאם מביא חטים חטים כוסס. אי לאו שהיא טוחנת ואופה, מביא פשתן פשתן לובש אי לאו שהיא טווה ואורגת. והמאורות גם כן אף על גב דממגד תבואות שמש, הא בעינן נמי ממגד גרש ירחים. ולא עוד אלא שהיא בעלת פקדון וכל יש לו נתן בידה, וגם זה לה מעוט מצד וגדולה מצד, כי היא מחלקת ברשותו מנכסיו למאן דצריך קטנים עם גדולים, כי יש מהם עוסקי מצות כגון להרבות את הדמות שמצותו בלילה, וכן אין רנה של תורה אלא בלילה. ולעומתן כתיב בו תרמוש כל חיתו יער. והיא לכלם ולסרניהם תתן טרף לביתה וחק לנערותיה: