ערכי לשון הקודש - סבל

ספר השרשים לרד"ק

"עונתיהם סָבָלְנוּ" (איכה ה ו). "ומכאבינו סְבָלָם" (ישעיהו נד ד). והפעול מבנין הדגוש: "אלופינו מְסֻבָּלִים" (תהלים קמד יד). וההתפעל: "וְיִסְתַּבֵּל החגב" (קהלת יב ה). והשם "לכל סֵבֶל בית יוסף" (מלכים א יא כח). בחמש נקודות. "הסירותי מִסֵּבֶל שכמו" (תהלים פא ז). ומשקל אחר "נשא סַבָּל" (מלכים א ה כט). שֵׁם בפלס שַׁבָּת.
ומשקל אחר עם ה"א הנקבה: סבלה. והקבוץ "סִבְלֹת מצרים" (שמות ו ו). "למען ענתו בְּסִבְלֹתָם" (שמות א יא). ומשקל אחר: "את על סֻבֳּלוֹ" (ישעיהו ט ג). הבי"ת בחטף קמץ. וענין הכל כובד המשא וטעינתו על הכתף. ופירוש "אלופינו מסובלים" רוצה לומר שורינו חזקים ויכולים לסבול משאם ועבודתם. או ענין מסובלים לרוב הבשר והשומן שהיו שמנים הרבה ובעלי בשר כאילו הבשר והשומן למשא עליהם. ופירוש "ויסתבל החגב" רוצה לומר שאפילו החגב שהוא עוף קטן יסתבל עליו אם ינוח עליו שלא יוכל לסבול אותו ויהיה עליו אפילו החגב.