ערכי לשון הקודש - אהה
נכתבנו בשרש הה.
- "אהה אדני אלהים" (יהושע ז, ז), פתרו בו אנשי פתרון ואמרו המלה כמשמעה, האח האח, ואיננה מגזרת יתר המלים. אבל המלה ראויה להראות לה פנים הראויים לפרש, כפי שאת המלה היתה לקוחה מגזרה וקרובה לעניין, ויהי יסודה ה״א כמו "הה ליום" (יחזקאל ל, ב); "ונהה נהי נהיה" (מיכה ב, ד); "נהה על המון מצרים" (יחזקאל לב, יח); "וינהו כל בית ישראל" (שמואל א ז, ב); "ולא נה בהם" (יחזקאל ז, יא). ובהעמיד המלה על פתרון זה יקום פתרונו מגזרת "הה ליום". והמדבר בלשון "הה", בסבותו המלה אליו יאמר "אהה", ובצוותו ממנה יאמר "נהה", ובהיות המלה על עמדה ולא תסוב הנה והנה יאמר "הה" כמו "הה ליום". ועל עניין זה נמצא האל״ף משרת המלה כיתר האלפין המשרתים.
"אהי מלכך איפוא" (הושע יג, י) – פתרונו "איה מלכך". אבל "אהי דברך מות אהי קטבך שאול" (הושע יג, יד) אינם מגזרתה כי אם מגזרת הויה, "והיו", "להיות", ואין יסוד המלה כי אם ה״י יו״ד, והאל״ף אשר בתחילת המלה הוא למדבר במה יסוב המלה. וכה פתרון "אהי דברך מות", אשים דברך מות. "אהי קטבך שאול", אשים קטבך שאול. "נחם יסתר מעיני", לא אנחם.
מקורות נוספים
- סיכום הפירושים על: אהה
הערות שוליים