"בְּאָבְדַן מולדתי" (אסתר ח ו). מקור בתוספת נו"ן, ענינו ידוע.
והוא בודד פועל עומד, פעולה שאדם עושה על עצמו בלבד כשהוא מן הקל, כי פירוש פסוק "ארמי אבד אבי" יעקב אבי היה אובד, וקראו ארמי, לפי שגר בארם ושם היה אובד, כי בצער גדול היה שם עשרים שנה, כמו שהתרעם על לבן ואמר "הייתי ביום אכלני חרב וקרח בלילה".
וכאשר הפעל הזה מן הכבדים הוא עובר פועל יוצא, פעולה שאדם עושה בקשר לדברים אחרים, כמו "וְהֶאֱבִיד שריד מעיר" (במדבר כד יט). "אֹבִידָה עיר" (ירמיהו מו ח).
וכבד אחר: "אִבַּד ושבר בריחיה" (איכה ב ט). "ואחללך ההר אלהים וָאַבֶּדְךָ" (יחזקאל כח טז). וככר כתבנו דקדוקו בחלק הדקדוק.
"או מצא אבדה" (ויקרא ה כב), "שאול ואבדון" (משלי טו יא), אין לו כי אם מראה אחד. והוא הדבר האבוד והנעלם.
על כן אמר המשכיל: "שאול אבדון נגד ה'", פתרונו: שאול אשר מתחת לארץ, ואבדון הנעלם מכל עין, חשופים וגלויים מבלי כסות נגד ה', אף כי ליבות בני האדם, ואבד מנוס מנהם.