הַיּוֹם בְּטֶרֶם נִפְטַר, הַשַּׁחַק עוֹד מַאְדִּים,
וּכְבָר רָבְצָה עַל הַכֹּל תּוּגַת עַרְבִית עֲקָרָה.
יָפָה הַשָּׁעָה הַזֹּאת לְסַפֵּר סִפּוּרֵי בַּדִּים:
"הָיֹה הָיְתָה נַעֲרָה…"
 
"הָיֹה הָיְתָה נַעֲרָה וְלָהּ רַגְלַיִם קַלּוֹת
לַחְפֹּז אַחֲרֵי הַחוֹרֵשׁ עִם מֶשֶׁךְ-זֶרַע בַּיָּד.
רָחוֹק הַשָּׂדֶה הַהוּא: שָׁמָּה כָּל נְתִיבוֹת
גָּדַר הַגּוֹרָל לָעַד".
 
"גָּדַר הַגּוֹרָל לָעַד, אַךְ רֶגַע קָט וְאֵינֵךְ,
אַרְבַּע פִּנּוֹת הַמִּשְׁכָּן נָגְעָה בָּן רוּחַ קָדִים".
– שָׂבַעְתִּי עָצְבֵּךְ, עַרְבִית! לִבִּי אֵינֶנּוּ הוֹלֵךְ
אַחֲרֵי סִפּוּרֵי בַּדִּים.

מאת רחל המשוררת

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה (הקישור המקורי).