עקבי הצאן/העונג והשמחה



הענג והשמחה, הם דברים מוכרחים להיות מתלוים אל כל עסק רוחני ; רק כשיתענג האדם וישמח במעשה הטוב והיושר, אז יהיה חרוץ לעשותם בתכלית שלמותם ולהוסיף עליהם מדי יום ביומו ; רק אז יהיה חל רוח השכינה וזיו כבודה על האדם, כי עז וחדוה במקומו , ויעזר לו להיות נעטר בחוט של חן וחסד, שימצאו מעשיו ופעולותיו ג"כ חן בעיני כל הבריות, ויצאו גם הם בדרכיו, ותרבה הברכה והטובה בעולם. רק כשיש ענג ושמחה פנימית בלב מצורפים למעשה הטוב והצדק, אז הם מתבססים באדם להיות קבוע בדרכי האל הטוב ב"ה, וממקור נפשו ימצא מים חיים נוזלים להשכילו ולהדריכו בארחות חיים. כל פעולות רגשות ומחשבות הנעשות מצד הכרח ומועקה, בין שתהיה המועקה חמרית או רוחנית אינם בתכלית שלמותם, והם אינם באים כי-אם כדי להעמיד את האדם על המצב המוסרי הנכון, שיהיה בו שמח ומתענג בעשות הטוב, ובהנזרו מן הרע והכעור תגל נפשו וישמח כבודו.

על שדי הפעולות יתגלה האור הגדול הזה של חדות אל ושבע שמחות , בתקופה יותר מאוחרת, בין בחיי הכלל בין בחיי הפרט. אבל התקופה המכשרת את הענג והשמחה לבא אל חוג הפעולות, להזיל עליו טללי ששון ואור וגילה פנימית, היא תקופת הלמוד בשלשת מערכותיו, הדבור, השנון, ההגיון, שהם הגירסא, ההבנה, החדוש, שאינם יכולים להתברך כראוי, להביא את אורם יפה בנפש האדם פנימה ולעטרהו עז והדר גם מחוצה לו, כי-אם כשיצורף עמם הענג והשמחה, שרק אז "ידבר בם לשמם" . רק למוד התורה לשמה וההתעלסות באהבתה תביא את כל התוצאות הטובות הבאות מאורה של תורה.

המזון החמרי, גם הוא מצורף הוא בהשלמת פעולותיו, עם הטעם הטוב, הריח העדין וצהלת הנפש המכשיר את כח החיים להתרחב ולהתעלה. וקל- וחומר הדברים במזון הרוחני, מזון הנפש המשכלת, החושבת, המצירת ומרגשת, שהענג הרוחני, והשמחה השוקטה הפנימית, היא עצם יסוד חייה.

לשמירת הטעם הטוב, וההרוחה הנפשית של האדם ביחם למזונו הגופני, הוכנו בעולם, מחסד המשביע לכל חי רצון ב"ה, מיני מזון רבים ושונים, שיכולים להתחלף לפי כל אחד ואחד, לפי מצבו, טעמו, ולפי זמנו, ולפי תקופת היום והשעה, ולפי פרקי השנה ומשך החיים. וההתרחבות של הבחירה היא מתאמת אל הנטיה הפנימית, בבע"ח הטבעים בתכלית שלמותם, ובאדם רק אם הוא בריא בגופו ונפשו כראוי לו. המזון הרוחני יש לו ג"כ זה הכלל : "לעולם ילמד אדם תורה במקום שלבו חפץ, שנאמר כי-אם בתורת ד' חפצו" . על-כן מוכרח הדבר שכל הככר הגדול של הרחבתה של תורה יהיה נגול לפנינו בכל רחבו, בכל מקצעותיו השונים והמרובים, למען נוכל להיות מוכנים לכון את הזמן והנטיה לפי החפץ הפנימי לרוות צמאוננו בערך המכוון בנטיותינו פנימה. כדי שלא לבד הידיעה והתועלת נקבל בלמודנו, כי-אם גם שפע הברכה החיים והשלום, של הענג והשמחה הפנימית, שהם ירחיבו צעדיני וינשאו את רוחנו, ברום עזה של תורה, שרק מרב כל נוכל בטח לעבוד את ד' בשמחה ובטוב לבב .

הענג והשמחה, שבתחילה ימצא לנו בתורה, יופיע לנו ברב נגה, עד אשר תבא חכמה בלבנו ודעת לנפשנו ינעם . וגם על חלקת המעשה, היותר רחוקה מאותה האורה הרחבה המצויה ברחבי נאות השכל והמחשבה המתרחבה, גם עליה תופיע נהרה, ושמחה של מצוה תעטרנו תמיד, עד שנוכל להגלות על ככר החיים והפעולה בתור פועלים מלאי צהלה, משוקי טל חיים ומכריעים לטובה, לרוממות ועילוי בעין טובה, המאירה את החיים הנדכאים במחשכי ארץ. ומעין עולם הבא יופיע לנו בעולם הזה עד שהכל יכירו וידעו שכל הדבק בתורה טל תורה מחייהו, שנאמר "כי טל אורות טלך, וארץ רפאים תפיל"