עץ יוסף על בראשית רבה/יג/יב
<< | עץ יוסף על בראשית רבה • פרשה יג | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז •
שהוא מעכב פי' שהוא מחשיך את פני הרקיע:
אך שהוא שובר לבעלי שערים כצ"ל וכן הוא בשוח"ט. אד הוא לשון שבר. שהוא שובר לבעלי שערים שיש להם תבואה ומייקרים השער. וע"ז נאמר שבור זרוע רשע. ואית ספרים דגרסי שהוא אידן של בעלי שערים. והיא היא (נזה"ק):
ענוים אלו לאלו שבימי השובע הבריות עיניהם יפים זה לזה ושלום בעולם:
נשיאים אלו לאלו מפני ששדה אחת מתברכת ושל חבירו אינה מתברכת. אי נמי בימי השובע שהעשירים מפרנסים העניים הם נעשים כנשיאים על העניים שהם סרים למשמעתם עבור ריוח הפרנסה. ובירושלמי פ"ק דתענית גרס שעושה בעלי בתים כנשיאים:
חזיז שהוא עושה חזיונות ברקיע מראות ירוקים ואדומים:
משרה רוח הקודש מלשון חזיון נבואה. והטעם אי' בזוהר שעם המטר יורד שפע העליון למטה. ובאור שפע עליון גם רוח הקודש מתרבה למטה (נזה"ק):
ד' שמות נקראו לארץ משום דדריש שמות הענן דריש נמי שמות הארץ:
ארץ תבל. כמ"ש לה' הארץ ומלואה. תבל ויושבי בה:
אדמה והשקה את כל פני האדמה:
ארקא בירמיה י' אלהא דשמיא וארקא לא עבדו:
מריצה את פירותיה דארץ הוא לשון ריצה. וכמ"ש בר"ה דף י"א איזה חודש שהארץ מלאה דשאים ואילן מוציא פירות הוי אומר זה ניסן. היינו בארץ ישראל ובמדינות הסמוכים לה:
תקופת תמוז שהיא חמה מאד. והחמה מתבל וממתקת את פירותיה. וגם בארץ ישראל יש כמה מיני פירות שנמצאים בשדה עדיין בתקופת תמוז. אבל במדינתינו עיקר הגידול בתקופת תמוז:
בולין בולין פי' חתיכות חתיכות אדמה. כי אז עת האסיף ומטר יורד על תלמי שדה ומחברים אותם חמרים חמרים. ואדמה יתכן אף בחלק הנפרד ממנה כמו מזבח אדמה (יפ"ת ונזה"ק):
שהיא מורקת את פירותיה כלומר שפניהם מוריקות וכמושים מפני תוקף הקור (מת"כ). אבל הרד"ל כתב פירוש שעדיין אין הפירות ניכרים רק מתחלת להוציא עלים ולהציץ ציץ שהם ירוקים (גרי"ן). ודלא כמת"כ דהכא ודאי בא"י איירי שטבת זמן צמיחת אילנות. ובט"ו בשבט ר"ה לאילנות עכ"ל: