עץ יוסף על בראשית רבה/ט/ה
<< | עץ יוסף על בראשית רבה • פרשה ט | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד •
בתורתו של ר"מ כלומר בספר דרשותיו על התורה (יפ"ת):
והנה טוב מות משמע דנפקי ליה מיתורא דוי"ו דוהנה. והכוונה שהמות הוא חיים לנפש הצדיק:
רכוב הייתי כו' אפשר דמילתא אגב אורחיה קמ"ל כי יש לגדולים לישא על שכמם לקטנים להביאם לשמוע דברי תורה. שלפעמים ילמד הקטן שום דבר שידרשו וכמו שכן היה לזה (יפ"ת):
רבי חמא בר חנינא ורבי יונתן שקלי וטרי בהך מילתא (יפ"ת):
ראוי היה אדם הראשון כו' מפני שהיה יציר כפיו יתברך. ואע"ג דבחטאו מת. אך כיון דאדה"ר שב בתשובה א"כ למה נקנסה בו מיתה שלא לקבל תשובתו:
שנ"נ וחירם נבוכדנצר כתיב בו אעלה על במתי עב אדמה לעליון. ובחירם כתיב בו ביחזקאל ריש כ"ח ותאמר אל אנכי מושב אלהים ישבתי. והא דאיתא באדר"נ דחירם מלך צור נכנס חי לג"ע הוא ט"ס וצ"ל חירם מצור שבנה המקדש לשלמה:
לאותו שבעדן שימות והנה הוא היה שם שבשבילו נקנס עליו מיתה (מת"כ):
את כרוב ממשח את גרמת לכרוב ר"ל לאדם הראשון שהיה בגן במקום מלאכים וכרובים. ממשח מגזירת כי שחה לעפר נפשינו. ר"ל שימות:
ולא יגזור מיתה על הצדיקים שאין יתכן שבעבור שני רשעים ויחידים הדומים להם ימותו כל בני אדם:
אלא שלא יהא כו' תירוצא דרבי חמא למילתיה הוא. שמה הוצרך לגזור מיתה לצדיקים בשביל הרשעים. מפני שאי אפשר שתהיה המיתה לרשעים לבד. שלא יהיו הרשעים כו'. ושיחיו כולם אין נכון. מפני נבוכדנאצר וחירם:
תשובה של רמיות שאינם שבים בלב. ואם חוקר כליות ימיתם. נפקא מינה חורבה שהאנשים יטעו בהם ויהרהרו אחרי ה'. ותו שאפי' עושי' תשובה גמור'. או שלא יחטאו. מ"מ במעשה המצות רבים מעמי הארץ תהיה עשייתם שלא לשמה (יפ"ת):
רבי יוחנן ורשב"ל באו לפרש טעמים למה המות טוב. לזה הביא דברי ר' חמא לעיל. ודברי ר' יוחנן ור"ש ב"ל דהכא דמינייהו תסתיים סבת טובת המות:
מפני מה נגזרה מיתה על הרשעים כו'. רבי יוחנן ורשב"ל חולקים על ר"ח ור"י וס"ל שהמיתה נגזרה בשביל טובת כל אחד ואחד. רשעים שלא יוסיפו לחטוא. וצדיקים שינוחו מיגיעת יצרם הרע הנלחם עמהם תמיד:
מכעיסים להקב"ה ר"ל לפי שהרשעים מכעיסים תמיד להקב"ה שבועטים מתוך היסורים ואין להם תקנה אלא בקבורה:
שם רשעים חדלו רגז שם חדלו מלהכעיס כו'. שאם כפשוטו יקשה הלא במותם יחדלו מהכל. ע"כ דרש שפירושו שיחדלו מלהרגיז להקב"ה ולהכעיסו וליגעו:
דיינו מה שיגענו הצדיקים אומרים כן. ודורש ינוחו. שישיגו נחת רוח בג"ע. ואע"ג דבעוה"ז מסרבים למות. בחשבם שעדיין לא קנו שלימות כראוי. מ"מ אחר מיתתם בראותם שכרם אתם ופעולתם לפניהם מתנחמים בזה:
שכר לצדיקים בכפלים הוא מה דאי' בפ"ב דחגיגה שהצדיקים נוטלים חלקם וחלק חבריהם בג"ע. ובהיפך הרשעים נוטלים חלקם וחלק חבריהם בגיהנם. והיינו לפי שקיבלו מיתה עבור רשעים (נזה"ק):
בארצם משנה יירשו היינו בארץ החיים משנה יירשו. וכמ"ש לעולם ירשו ארץ:
ולהפרע מהרשעים כו' ואע"פ שטובתם הוא שזכו לשכר כפלים. מ"מ ראוים לעונש שהם לא עשו אלא רע. וה' הטוב הוא שהפך את הדבר לטוב (יפ"ת):
לפיכך משנה שברון יירשו ט"ס הוא וצריך להיות לפיכך משנה שברון שברם. והוא פסוק בירמיה י"ז י"ח ועיין חגיגה דף ט"ו: