עץ יוסף על בראשית רבה/ח/א

| עץ יוסף על בראשית רבה • פרשה ח | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • 

לדף המדרש • לכל הפרשה במדרש

פתח אחור כו'. מפרש סבת אחור מעשהו. וכונתו לדרשב"ל דבסמוך. ואגב דרשו ג"כ לדרשא אחריתי (יפ"ת):

א"ר יוחנן אם זכה כו'. דאחור וקדם צרתני משמע ברווחה. אחור וקדם. ותשת עלי כפך משמע לרעה כמ"ש כפך מעלי הרחק. והכריע. כאן כשזוכה. כאן כשלא זכה:

שני עולמות אחור זה העוה"ב שבא לבסוף. וקדם זה העוה"ז הקודם לו (מת"כ):

בא ליתן דין וחשבון. שנענש על חטאיו. והנאתו בעה"ז נהפך לו לרועץ שנענש עליו (יפ"ת):

דין וחשבון נתינת דין הוא העמדה בדין לתת חשבון:

ותשת עלי כפך לשון יסורים דומיא דכפך מעלי הרחק:

אנדרוגינוס פי' במ"ע בלשון יוני ורומיי מי שיש לו זכרות ונקבות. ובערוך ערך אנתרופי. אנדרי בל"י זכר גינוס נקבה. והכא פירושו דו פרצופין. ורשב"נ בא לפרש דבריו (יפ"ת):

זכר ונקבה בראם וגו' ויקרא את שמם אדם ביום הבראם. הרי כשקרא שמו אדם היו זכר ונקבה יחד. והיינו בתחלת בריאתו כמ"ש נעשה אדם (רש"י):

דו פרצופין דו בלשון יוני שנים:

גב לכאן וגב לכאן. שהיו מחוברים במקום הגבים. ולא היו הגבים נכרים. וכשנסרן ניכרו הגבים:

והא כתיב כו' מצלעותיו דמשמע דצלע ממש הוא שלקח מגוף האדם. ולא פרצוף:

מן תרין סטרוהי אחד משני צדדיו כלומר חלקיו:

ולסטר משכנא דופן המשכן צד אחד. וכן כאן אחת משני צדדים. וע' לקמן פ' י"ג:

גולם בראו כל דבר שלא נגמר מלאכתו מיקרי גולם:

גלמי ראו עיניך כלומר גלמי היה מוטל בכל מראה עיני דהיינו כל העולם:

מלא כל העולם כולו בראו. שגופו מלא העולם מכל צדדיו ממזרח למערב ומצפון לדרום. וכן קומתו ממלא החלל מהארץ עד לרקיע (יפ"ת):

אחור וקדם צרתני דקדים רוח מזרחית כדכתיב קדמה מזרחה. ומדמזרח קרי קדם מכלל דמערב קרוי אחור:

ולמקצה שמים דרום וצפון נקראו קצוות בפי התוכנים (מת"כ):

ותשת עלי כפיך מלשון כיפה. היינו כיפת השמים. וכמ"ש לעיל פ"ד הרקיע דומה לבריכה ולמעלה מן הבריכה כיפה:

כמד"א כפך מעלי הרחק לא גרסינן ליה הכא ושייך לעיל ריש הפרשה כמ"ש שם (יפ"ת):

אחור למעשה יום ראשון צריך להיות למעשה יום אחרון. והיינו הגוף שנברא אחר מעשה יום אחרון. וכן הוא בתנחומא סדר תזריע. וכן גרס רש"י:

הוא דעתיה דרבי אלעזר הכא דפירש הכי אזדא לטעמיה דתוצא הארץ נפש חיה ס"ל שזה רוחו של אדם הראשון. ולהכי מפרש שהנשמה נבראת קודם מעשה יום אחרון:

אחור למעשה יום אחרון שגופו מאוחר לכל ורוחו קודם לכל. דאזדא לטעמיה דרוח אלהים מרחפת זו רוחו של מלך המשיח:

זה רוחו של מלך המשיח זהו הנוסחא האמתי מדמייתי עלה קרא ונחה עליו רוח ה' דאיירי במשיח. וכבר כתב הזוהר וחכמי האמת בכמה דוכתי דבן דוד הוא עצמו נשמת אדה"ר. ואדם נוטריקון אדם דוד משיח. הרי דרוחו של אדה"ר היינו רוחו של משיח (יפ"ת נזה"ק מת"כ):

אתה קדמת למה"ש שעיקר שלימותו בנפש:

למה"ש שנבראו בשני או בחמישי כדלעיל פ' א' סימן ד':

ואם לאו שלא זכה שהפסיד נפשו ולא נשאר לו כי אם שלמות הגוף שבו דומה לב"ח א"כ הוא פחות מהם שהרי הם קדמו בבריאה:

זבוב קדמך יתוש קדמך עיין מ"ש פ"ה ריש סי' ט':

אחור לכל המעשים דס"ל דנפשו וגופו נבראו אחרי הכל כפשטיה דקרא (יפ"ת):

וקדם לעונשין כדכתיב במבול וימח את כל היקום מאדם עד בהמה. ברישא אדם והדר בהמה:

מאי טעמיה שברייתו היתה באחרונה. ואתא לאפוקי מדר' אלעזר דאמר דותוצא הארץ היתה בריאת נשמתו: