עץ יוסף על בראשית רבה/ו/ה
<< | עץ יוסף על בראשית רבה • פרשה ו | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט •
נתנו מתנה לעולם שהעולם בלתי כדאי לענינים אלו לולי שחנן ה' לעולם כנותן מתנה (יפ"ת):
ויתן אל משה דה"ל למימר ויקח משה את הלוחות או וישם לפני משה:
ויתן אותם דה"ל למימר וישם אותם:
ויתן להם ארצות גוים ואע"ג דכתיב בעבור ישמרו חקיו. מ"מ מתנה מיקרי שאין מעשיהם מספיקים לשכר זה (יפ"ת):
ויתן אותם לרחמים אע"ג דויתן אאותם קאי. ה"ל כאילו קאמר ויתן עליהם רחמים שהכל עולה לענין אחד (יפ"ת):
הפרשת הים הגדול שאלמלא הקב"ה היה הרוח בא וטובע לכל הפורש בים (רש"י):
הנותן בים דרך משמע הים הידוע דהיינו הים הגדול:
מעצרת ועד החג של סוכות. שהזמן הגון. ואין רוח מצוי כל כך. וכתיב בים דרך לפי שבים כל פינות שאתה פונה לתוכו. שם אתה מוצא דרך (רש"י):
ובמים עזים נתיבה אלו הנהרות. בהם יכול ספינה לילך אפילו מן החג עד חנוכה שאינו כל כך מסוכן כמו בים. אבל מחנוכה ואילך אפי' בנהרות סכנה. לפי שהרוחות נתקפות והא דכתיב בנהרות נתיבה. משום דבנהרות צריך לבקש שם נתיבה כדי להנהיג (רש"י) וי"ל דבמים עזים נתיבה ג"כ על הים קאי. ודרך הוא רחב ונתיב הוא קצר. ע"כ דורש הנותן בים דרך מעצרת עד החג. שאז הוא עיקר ימות החמה ואין הרוח שולט אז כל כך וטוב לילך בים. אך מן החג ועד חנוכה מתחילין ימות הגשמים. והרוחות מתגברים. וקשה לילך על הים רק בדוחק. ואז המים נקראו עזים. ע"כ אין לקרותו עוד בשם דרך רק נתיבה קצרה ומסוכן. אך מחנוכה והלאה אי אפשר לילך כלל:
לאחוי לאחיו רב חייא:
צלי עלי התפלל עלי שאצליח ולא אסתכן. שרצה לפרוש בים אחר החג:
מה נצלי עלך מה בצע בתפלתי כי מהראוי לך שמחג הסוכות שאתה קושר לולבך תקשור רגלך מלפרוש בים בזמן הסכנה ולא תסמוך על תפלתי שאם תכנס לבית הכנסת ותשמע הצבור מתפללים על המטר לא תסמוך על תפלתי. דודאי תפלת הצבור נשמעת יותר. וכיון שמאז הצבור מזכירין משיב הרוח ומוריד הגשם לכן אל תלך על הים מאז:
רבי יהושע כו' בעא דיפרוש כו'. כאן משמע שרבי יהושע בעצמו עשה כן. וקשה הרי אסור לעמוד עצמו במקום סכנה אך בירושלמי שבת פרק ב' הלכה ג' אי' שהמעשה היה באדם בעלמא:
בעא דיפרוש רצה לפרוש בים בין החג לחנוכה (מת"כ):
גם קבורה לא היתה לו רישא דקרא אם יוליד איש מאה וגו' ונפשו לא תשבע מן הטובה וגו' שפירושו על מי שאינו שמח בחלקו ומסכן עצמו על הממון כי לפעמים נהרג או נטבע בים ואינו זוכה אפילו לקבורה הפך מחשבתו שיגיע לעושר. וכן זה היה מסכן עצמו ללכת בסחורה לכן קרא עליו מקרא זה (יפ"ת):
ולא שמע כו' דהוה ס"ל דדברי חלומות לא מורידין ולא מעלין כד"א לקמן פ' פ"ט. אי נמי לפי שהוזהר מהמטרונא בהקיץ חשב שהחלום היה משום הרהור (יפ"ת):
וכן הות ליה שטבע בים: