מגילה ד (ג)
בחמישי בחמישי שם מתחילין בשבת הבאה ר׳ יהודה או' ממקום שפוסקין שבת שחרית
שם מתחילין שבת הבאה:
11 ביום טוב חמשה ביום הכיפ׳ ששה ובשבת שבעה אם רצה
להוסיף אל יוסיף דברי ר׳ עקיבא ר׳ ישמעא׳ אומ' ביום טוב חמשה ביום הכיפ׳ ששה
ובשבת שבעה אם רצה להוסיף מוסיפין הכל עולין למניין שבעה אפילו קטן אפילו אשה
אין מביאין אשה לקרות לרבים:
12 בני הכנסת שאין להן מי שיקרא אלא אחד עומד קורא
ויושב עומד קורא ויושב אפילו שבעה פעמים
13 בית הכנסת של לעוזרת אם יש להן
מי שיקרא פותחין עברית פותחין עברית וחותמין עברית אם אין להם מי שיקרא אחד אין
קורא אלא אחד:
14 אין עושין מעמד ומושב פחות מעשרה ואין מעמד ומושב פחות
משבעה פעמים ואין אומרין ברכת אבלים פחות מעשרה ואין אבלים מן המניין ואין אומ׳ ברכת
חתנים בְפַחוֹת מֵעשרה וחתנים מן המיניין אומ' ברכת חתנים בין מן האירוסין בין מן הנישואין
בין מן האירוסין בין בחול בין בשבת ר' יהוד' אומ׳ אם באו פנים חדשות אומ׳ ברכת
חתנים ואם לאו אין אומ' ברכת חתנים:
15 אימתי מסיבין על החודש לאור עיבורו הא
כיצד חל להיות ערב שבת ושבת מסיבין עליו למוצאי שבת אמ' ר׳ אלע׳ בר׳ צדוק כך
היו חבורות שבירושלם נוהגות אילו לסעודת אירוסין ואילו לסעודת נישואין אילו לשבוע
הבן ואילו ללקט עצמות אילו לבית המשתה ואילו לבית האבל שבוע הבן ולקוט עצמות
שבוע הבן קודם לליקוט עצמות בית המשתה ובית האבל בית המשתה קודם לבית האבל
ר׳ ישמעאל היה מקדים בית האבל לכולן שנ' "טוב ללכת אל בית אבל וגו' ":
16 ר' מאיר אומ' משום ר' עקיבא מה תלמ' לומר "והחי יתן אל לבו" אלא עבד
דיעבדון לך לוי דילוונך ספוד דיספדונך קבור דיקברונך:
17 אין קורין בתורה יותר משלשה
פסוקין בכרך אחד אם היתה פרשה של ארבעה ושל חמשה הרי זה קורא את כולה אם
היתה פרשה של חמשה קורא שלשה והניח שנים והעומד אחריו לקרות קורא אותן שנים
ועוד שלשה מפרשה אחרת אם היתה של ארבעה ושל חמשה הרי זה קורא את כולה:
18 אין מפטירין בנביא יותר משלשה פסוקין בכרך אחד היתה פרשה של ארבעה ושל חמשה
הרי זה קורא את כולן אם היתה פרשה קטנה כגון "כה אמ׳ י"י חנם נמכרתם" קורין
אותה בפני עצמה אין משיירין בסוף הספר אלא כדי שיקראו שבעה שייר כדי שיקראו
שבעה וקראו ששה ועד שבעה מחומש אחד אין משיירין בסוף התורה אלא כדי שיקראו
שבעה שייר כדי שיקראו שבעה וקראו חוזר לתחילת העניין וקורא שבעה מדלגין בנביא
