ליזהר מדברים החוצצים וכל דבר הפוסל בנט"י נטילת ידים לסעודה לפי שכל נטילה הפסולה לסעודה אין לברך עליה בשחר:
אם ניעור כל הלילה או שהיה ישן פחות פחות מס' שישים נשימות לא שרתה עליו רוח הטומאה כלל וא"צ אינו צריך ליטול ידיו ג"פ ג' פעמים כ"א כי אם, אלא פ"א פעם אחת לתפילה ולא יברך ענט"י על נטילת ידיים ולא ברכת אלהי נשמה אבל אם ישן יותר מששים נשימות אפילו ישן שינת עראי צריך ליטול ידיו ג' פעמים ומכל מקום ימשמש במקומות המכוסים שבגופו קודם הנטילה כדי שיברך על נטילת ידים לד"ה דברי הכל:
אם עשה צרכיו קודם התפילה או נגע במקומות המכוסים שבגוף או חיכך בראשו אחר שנטל ידיו כראוי ובירך כבר ענט"י על נטילת ידיים צריך ליטול ידיו שנית במים לתפילה פ"א פעם אחת ומצוה לחזור אחר מים עד מיל לק"ש קריאת שמע ולתפילה בין בשחרית בין במנחה וערבית (משא"כ מה שאין כן לת"ת תלמוד תורה והזכרת השם בשאר ברכות די בנקיון בכל דבר שמנקה) וסמך לנטילה זו שנא' שנאמר ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך ה' לשמיע בקול תודה וגו' וצריך ליטול עד הפרק דהיינו עד חיבור האצבעות לכף היד ויקח עוד מים בכפו וישפשף כפות הידיים זו בזו לנקותם לקיים ארחץ בנקיון כפי אך א"צ אין צריך כלי ולא כח נותן ולא מים כשרים ולא שאר דברים המעכבים בנט"י נטילת ידים לסעודה וא"צ אין צריך לברך על נטילה זו ומ"מ מכל מקום לכתחילה כשניעור משנתו וצריך לנקביו ודעתו לפנות מיד ימתין מלברך עד יציאתו מבהכ"ס בית הכסא אבל אם אינו צריך לנקביו ולא יפנה עד לאחר זמן מרובה יברך מיד ובלבד שיהיה מחצי לילה ואילך כדין שאר ברכות השחר ואפילו אם דעתו לישן שנית שינת קבע קודם אור היום ויצטרך לחזור וליטול ידיו ג"פ ג' פעמים בסירוגין אעפ"כ אף על פי כן יכול לברך על הנטילה הראשונה ולא יצטרך לברך על הנטילה השניה כי לא תקנו לברך ענט"י על נטילת ידיים אלא פ"א פעם אחת בשחר בשעה שנעשה בריה חדשה וכמו כל ברכות השחר:
המהלך בדרך ואין לו כלי אם מטביל בתוך מי גבאים שיש בהם מ' סאה או במי מעין אע"פ אף על פי שאין בו מ' סאה יברך ענט"י על נטילת ידיים ואחר כך כשיזדמן לו כלי ומים ישפוך עליהם ג"פ ג' פעמים ובשעת הדחק כשאינו מצפה להיות לו כלי ומים קודם שיעבור זמן קריאת שמע ותפילה מטביל במי גבאים אע"פ אף על פי שאין בהם מ' סאה ומברך ענט"י על נטילת ידיים
צריך להיות צנוע בבית הכסא שלא יגלה בשרו אלא כמה שצריך ובעת שצריך ולא קודם לכן אפי' אפילו רגע ולכן לא יגלה עצמו עד שישב ולא יגלה כ"א כי אם, אלא טפח מלאחריו ומלפניו טפחיים וכ"ש כל שכן שלא בבית הכסא צ"ל צריך להיות צנוע שלא לגלות בשרו שלא לצורך והכרח ואפילו בלילה כי עיקר הצניעות הוא מפני הבושה מלפני ממ"ה מלך מלכי המלכים הקב"ה הקדוש ברוך הוא אשר מלא כל הארץ כבודו, ולפניו כחשכה כאורה: הנפנה במקום מגולה לא ישב ואחוריו למערב או למזרח או אפילו לדרום במדינות אלו שהן בצפונית מערבית לירושלים אלא יהי' יהיה אחוריו רק לצפון אבל במקום שיש מחיצות ואפילו מחיצה אחת ישב בצד המחיצה בסמוך לה ונפנה ואחוריו למחיצה אפי' אפילו הוא למזרח או למערב ודרום. ולהטיל מים מותר בכל ענין ומותר להטיל מים בפני הרבים מפני חשש סכנה. ומ"מ מכל מקום יש להסתלק לצדדין. הקינוח בימי חכמי המשנה היו מקנחים בצרורות שהן כמו אבנים קטנים חלקות ואפי' אפילו הן גדולות קצת כאגוז וכביצה שאינו יכול להכניסן לתוך פי הטבעת בעומק כי צואה הנשארת בעומק פי הטבעת אינה אוסרת לקרות ולהתפלל כשאינה נראית לחוץ כשהוא יושב שאז פי הטבעת פתוח ואפילו בשבת התירו לטלטל הצרורות לקנח בהן אף שהן מוקצה שמשום כבוד הבריות לא גזרו. ומידת חסידות לרחוץ במים ומי שאינו אסטניס ומקנח באצבעותיו ממש לא יקנח ביד ימין אלא ביד שמאל ולא באצבע האמצעי שכורך עליה הרצועות של תפילין:
ולא ישהה נקביו שלא לעבור על בל תשקצו מד"ס דברי סופרים והוא שהרגיש כבר בנקביו ומעמיד עצמו אך לא העמידו דבריהם במקום כבוד הבריות כגון עד שימצא מקום צנוע וכן במקום הפסק בתפילה ואפילו בברכות ק"ש קריאת שמע או באמצע פסוקי דזמרה מב"ש ברוך שאמר ואילך אין להפסיק כשיכול להעמיד עצמו עד שיסיים התפילה ולהעמיד עצמו מפני הפחה אין בה משום בל תשקצו בכל ענין ואף אם מרגיש בנקביו וי"א יש אומרים שבקטנים אין בה משום ב"ת בל תשקצו אלא שאסרו משום סכנה וגם שלא יהיה עקר וי"א יש אומרים שכל שיוכל להעמיד עצמו עד כדי הילוך פרסה אין בו משום בל תשקצו ולא משום סכנה בין בקטנים בין בגדולים:
