הלכות ציצית
כל איש ירא ה' וחפץ במצותיו לקיים מצות ציצית כל היום לד"ה דברי הכל צריך ליזהר בט"ק טלית קטן שלנו להיות פתוח לגמרי מב' שני צדדיו ולא יחבר שם אפילו בקרסים ומכ"ש כל שכן בתפירה אפי' אפילו מחציו ולמעלה ואין צריך לומר שלא לעשות בתי זרועות· ורוחב הטלית קטן צ"ל צריך להיות אמה של תורה שהיא רוחב כ"ד עשרים וארבעה גודלין מרווחים מאדם בינוני והאורך שלאחריו מבית הצואר ולמטה צ"ל צריך להיות ג"כ גם כן אמה של תורה מרווחת בכדי שיהיה שם אמה על אמה שלם עד תחלת נקב בית הצואר שמלאחריו והאורך שמלפניו מסוף נקב בית הצואר עד למטה צ"ל צריך להיות גם כן אמה של תורה ורוחב אמה ונמצא כל האורך שתי אמות לבד מבית הצואר שהוא נקב שיש בו חסרון ואינו עולה למדת שיעור טלית ובזה מקיים המצווה לד"ה דברי הכל. ובקטנים שהגיעו לחינוך דהיינו מבן שש שנים עד בן י"ג שלוש עשרה אפשר להקל ולסמוך ע"ד על דעת האומרים ששיעור בגד להתחייב בציצית הוא אמה על אמה בלבד וכל השיעור הזה של הרוחב ואורך הטלית קטן צריך להיות כולו מופשט ומלביש את האדם בכל השיעור הזה כולו כמ"ש כמו שכתוב, כמו שכתב, כמו שכתבתי אשר תכסה בה דייקא ולא יתקפל ולא יתקמט כלום משיעור הזה כי מקום הנקפל או הנקמט אינו עולה מן המדה וצריך להשגיח ע"ז על זה תמיד כל הנזהרים לקיים מצות ציצית כל היום וגם צריך ליזהר להיות שיעור זה בריוח עם עודף מעט ברוחב הטלית קטן ולא בצמצום כי זהו דבר הקשה ליזהר שיהיה מופשט כ"כ כל כך השיעור כולו ברוחב. וגם נכון ליזהר להיות שני צדי בית הצואר למעלה אצל הצואר תכופים זה לזה על ידי קשירה במשיחות או על ידי קרסים בכדי שיהיה החזה מכוסה ממש כמ"ש כמו שכתוב, כמו שכתב, כמו שכתבתי בכתבי האריז"ל. הנקב שמכניס בו חוטי הציצית צריך שיהיה רחוק מסוף הכנף כאורך מלוא קשר אגודל עד סוף הציפורן דהיינו כל אורך פרק ראשון אגודל מאדם בינוני בריוח ולא בצמצום עד רוחב שלש גודלין ולא עד בכלל אלא פחות מעט והרחקה זו לצאת לכל הדעות צ"ל צריך להיות מסוף רוחב הטלית שהוא לקומת המתעטף וגם מסוף אורך הטלית שהוא רוחב המתעטף בטלית גדול שמתעטף בו כמו שית' שיתבאר וכן צריך להרחיק בטלית קטן באורך וברוחב רק שבטלית גדול יעשה נקב אחד לבד ויכניס בתוכו הד' ארבעה חוטין ויכפלם לח' שמונה וימתחם לאורך הטלית שהוא לרוחב המתעטף ויקשרם שם על צדי הטלית למעלה ממלא קשר גודל מזוית הטלית שלמטה שנאמר ועשו להם ציצית על כנפי ולא בכנפי אלא בגובה הכנף למעלה ממלוא קשר גודל מהזווית. [הגה"ה וגם צ"ל צריך להיות הציצית תולה ומנטפת פירוש מגעת ומכה על קרן הזויות ולכך לא יקשרנה על שולי הטלית למטה שהוא אורך הטלית שנמצאת תלויה כלפי הקרקע ולא על הקרן בכנפות התחתונות אבל בכנפות העליונות יש בהן חילוקים כפי העטיפה כמשי"ת כמו שיתבאר]. ולא די במה שהנקב שבו מכניס החוטין הוא למעלה מקשר גודל שנאמר גדילים תעשה לך על ארבע כנפות שיהא הגדיל נעשה בגובה הכנף ומהנקב עד הקשר הראשון אינו נקרא גדיל עדיין (שלכן אינו עולה בחשבון מדת אורך הציצית שהוא רחב י"ב שנים עשר גודלין אחר שנכפלו לח' שמונה חוטין וצ"ל צריך להיות שיעור זה מלבד מה שמהנקב עד הקשר) ואם הטלית דקה ורכה ואינו תפור חתיכת בגד (שקורין כנפות) בכנפותיה להקשותה ולחזקה כנהוג מקדם ולזאת גם אם יהדק וידחק קשר הראשון על צדי הטלית לא יועיל כלום שלא תרד הציצית אח"כ אחר כך ממקומה למטה ממלא קשר גודל בקל וממילא וטורח הוא לעיין ולהשגיח על זה תמיד ובפרט בשעת התפלה אזי עצה טובה לו לעשות עוד נקב קטן סמוך לשפת הטלית שמצדה לרחבה למעלה מקשר גודל מהזוויות שלמטה ולהעביר שם חוט הכורך שהוא הארוך אחר שעשה הקשר העליון כראוי קודם שיתחיל לכרוך. ובדורות המשנה והגמרא היו עושים הנקב סמוך לשפת הטלית מצדה ועל ידי זה היתה הציצית מהודקת לשפת הטלית ולכן היה די להם באורך ד' ארבעת החוטין ברוחב כ"ד עשרים וארבעה גודלין לבד לפי שמהנקב ואילך נחשב מהגדיל מאחר שהיה הקשר מהודק כשאר הקשרים ברם כגון דא צריך לאודועי שזה שנתבאר כאן בסתם שקשירת הציצית על הכנף הוא על צידי הטלית ברחבה באין הפרש והבדל בין כנפות התחתונות לעליונות זהו לפי מנהג שנתפשט בינינו להגביה צידי הטלית על הכתף מכאן ומכאן כדי שיהיה ב' שתי ציצית לאחריו ושנים לפניו להיות מסובב במצות ואזי גם ציצית העליונות הקשורות על רוחב הטלית הן נוטפות ותלוין על הקרן ולא כלפי קרקע אבל לפי מנהג העולם שאין מגביהין הצדדין על הכתפות אם יקשור הציצית על צדי הטלית ברחבה תהיה תלויה כלפי קרקע ולא על הקרן לכך צריך לקשור ב' שתי ציצית העליונות על עליונית הטלית שהיא ארכה למעלה ממלא קשר גודל מהזוויות באורך הטלית. אמנם דרך הטוב והישר הוא לנהוג כמנהג האריז"ל בספר נגיד ומצוה והובא גם כן במ"א מגן אברהם וגם ע"פ על פי הנגלה הנה אמת נכון הדבר שלא להיות עיקר עטיפת הטלית באחוריו לבד אלא להיות מסובב במצוה גם מלפניו עד למטה מהחזה כמו מלאחריו כמו שהוא דרך רוב המלבושים וככה היה המנהג בימי חכמי הגמרא וכן היה המנהג עדיין בימי רמ"א כמו
