מאורה לפרשת בהעלתך
אשר יצר. אור וצר. ונר עורכים לך לפני: בני יצהר. לך צהר. הלא ממך מאור עיני: גבול שמש. לך ישמש. ומה יפו לך שמני: דברך אור. ומה מאור. אשר ערכו לך כהני: הלא תהלך. בני מלך. בעמוד האש לפני: ומי יאיר. לך מאיר. ואתה נרי יי:
זבול מקדש. אשר יחדש. וממני אור יקרות: חזות אשנב. וחלוניו. שקפים פני המאורות: טהר טהר. והזהר. לך בחשכה אורות: יקר חסדך. לאיש חסידך. בלאותיו לך מאירות: באהבתך. וחבתך. תצוה לערוך נרות: לך איום. באישון יום. שמש ומגן יי: ומי יאיר. לך מאיר. ואתה נרי יי:
מלון שדי. בין שדי. והיה לעד נר מערב: נות בית. כאור זית. לנר אלהים מלך רב: ספות חלק. בנר דולק. ולא יכבה ככל חבריו: עריכתו. כמדתו. חצי רבע במשוריו: פנות ערב. הלא יקרב. להדליק בו בכל עבדיו: צבאותיו. ונפלאותיו. לכו ונלכה באור יי: ומי יאיר. לך מאיר. ואתה נרי יי:
קני מקשה. פני ששה. למול פונה למערבו: ראשון הוא[.] באורהו. ואחרון הוא בהיטיבו: שביעי עד. בבית מועד. לישראל עם קרובו: תחלה לכל. ולא יכול. מאוד נגה בשלהבו: אשר ברכו. לפי ערכו. להעלות נר בלהבו: פלאותיו. ועדותיו. לבן נבחר לו בטובו: רצון שוכן. כבן סוכן. אשר אביו לא עצבו: ידיד משעשע. בך נושע. כייונק ואביו אהבו: משוך אליו. חסדך עליו. באור פניך יי: ומי יאיר. לך מאיר. ואתה נרי יי:
בני אריאל. וחיש גואל. שלח אלי ממך פדות: רצה. והיצא לעמך פצה. פדהו מן ידי עבדות: רבות חסדו. לבן ידידו. לנהגהו מכבדות: יחלצהו. ויפצהו. יריצהו מבור ודות: יצו אורו. לבן בכורו. חבוש מזורו. בכל מרדות: חסדים גמול. כמו מתמול. במשכנותיך ידידות: קני מנורה. אשר לאורה. עוד תהיה לי לעדות: אני מקדש. לאור חדש. ועלי יזרח יי: ומי יאיר. לך מאיר. ואתה נרי יי: אור חדש וכו׳.
