ולא אבוש*). ועדי במרומים כי אין דבר גדול וקטן שהעליתי בסדורי טרם עינתי עליו בעיון היטב ומצאתיו מוסכם בדקדוק הלשון ומוכח ומותמך בסדורים קדמונים, ואף בזאת לא סמכתי על דעת עצמי כי אם שאלתי את פי חכמים חשובים ויעצתי עם משכילים אהובים והם היו בעוזרי. ובפרט סעדוני שני חכמים גדולים האחד ראש החוקרים מוהר״ר יום טוב ליפמן צונץ נר״ו אשר העמידני על נכון לא לבד ע״י ספריו המשובחים כי גם ע״י תשובותיו היקרות שהשיבני על כמה דברים ששאלתי עליהם את פיהו, והשני גדול הדור מוהר״ר שלמה קליין נר״ו והוא בחן ובדק את כל דברי באורי וגם העניקני פירושים נחמדים ציצים ופרחים ושתלתים בערוגת באורי**). ואתן פה את תודות לבי לאלופי הגדולים על רוב טובם שגמלוני. ובכן אבוא להקים את דברי אשר הבטחתי בבאורי על נוסח ספירת העמר (דף 362) ואביא פה התשובה להרה״ג ר׳ משה טוביה מזונטהיים ר״ע שהיה יושב על כס הוראה בהאנויא, ואלה דבריו: „בס״ד. כתב הגאון מוה״ר יעב״ץ בסדור שלו לומר היום שבעה ימים לעמר שהם שבוע אחד ומו׳ להסמיך הימים לעמר והוא המוסכם מכל הדוקנים[1] וכן ע״פ האר״י וכו' ע״ש. ובענ״ד אמינא לחזק דבריו ביתד שלא תמוט. דעת הרמב״ם בפ׳ ז׳ מהלכות תמידין ומוספין דספירה בזמן הזה דאוריתא, וכן היא דעת הר״ן סוף סובה במה שאמר שם ד״ה והלכתא מיתב יתבינן וכו׳ דכיון דידעינן בקביעא דירחא הרי חייב בספירת העמר מדאוריתא וכו׳ ע״ש, ולא כן דעת רוב הפוסקים ה״ה התוספות מנחות דף ס״ו דה״ זכר למקדש והרא"ש סוף פ׳ ע״פ, והר״ן סוף פ׳ ע״פ בפירוש כתב ז״ל ורוב מפרשים מסכימים דספירת העמר עכשו דליכא הבאה ולא קרבן אינה אלא מדרבנן בעלמא זכר למקדש וכו׳ (וצ״ע דנראה סתירה מדבריו הנ״ל למה שכחב סוף סוכה) והובא גם ביתה יוסף[2] ס׳ תפ״ט, ומצאתי דעת שלישית מכרעת, רבינו ירוחם מה שכחב דף מ״ד, והביאו גם באלי׳ זוטא ובאלי׳ רבא, וז״ל קשה למה אין מברכין ב׳ ברכות א׳ לימים וא׳ לשבועות שהרי ב׳ מצוות הן, ועוד למה אומרים שהם שבוע אחד היה לנו לומר והיום שבוע אחד, ונ״ל משום דכתיב שבעה שבועות וכו׳ נמצא שלא נכתבה ספירת השבועות כי אם גבי עומר, אבל ספירת הימים לא כתיב גבי עומר, נמצא דימים הוא מן התורה אפילו בזמן הזה, אבל ספירת השבועות בזמן הזה דליכא עומר אינה אלא זכר למקדש ובדבר שאינו אלא זכר למקדש בלבד אין מברכין מידי דהוה אכריכא וכו׳ ע״ש, נמצא שהוא מחלק בין ספירת הימים שהם דאוריית׳ אפילו בזה״ז, ולא כן ספירת השבועות. ובזה
*) הן! החוקרים המבינים המאמינים כי יבקרו את סדורי אשמח במשפטם משפט אמת, בידעי כי גם אם ימצאו ששכחתי דבר או נואלתי בדבר אשר יעשו אתי במאמר החכם „לא תושת חטאת על מי שהביא קצת מן הדברים הנכונים באשר לא הגיע עד תכליתם", אבל האנשים הקנתרנים המתחסדים בחלקלקות פיהם ורק אין בקרבם הרואים כל נגעים חוץ מנגעי עצמם המתברכים למשוך עון בחבלי שוא ולפסול במומם ובמשחתם וכל דרכם כסל למו רק לחרף ולהכלים ולהכות נקי בלשון רשע, אין לי חפץ באהבתם וגם שנאתם כאין נגדי, ואומר עליהם כמו לצרעה לא מדובשם ולא מעוקצם.
**) ארמוז פה על קצת מן הפירושים שנתנם לי הרב נר״ו: פירוש על מה ישענו (דף 44), כשעמד עליהם המן (דף 102), ואינו גוף (דף 154), לקראת שבח לבו (דף 181). ועל ברכת למלשינים גלה לי את דעתו בזה״ל: הנה בנוסח ולמלשינים כבר נגעו בה ידי המגיהים למען הציל בני ישראל מחרבות פי דוברי שקר לכן נלפענ"ד דליכא למיחש מידי בהחליף זדים בזדון וישמוט מלכות עכ״ל, ועל אודות ברכה אחרונה של עגלה כתב אלי וז״ל: לפענ״ד דבריו צדקו מאד בענין נוסח ברכת העגלה ובפרט כי ברבים עמו ב״י וגאוני עולם וגם מפי׳ הכלבו נראה כדבריו שפי׳ שנפרע לנו ע״י דוד והמשלם ע״י מרדכי ואסתר וא״כ המשלם מאוחר מן הנפרע. אכן יען כי מהחתימה נראה שגם נוסחתנו יש לה שרש בקדש וכבר נתפשטה וגם המקובלים כתבו טעם על השתנות נוסחא זאת מנוסחת אמת ואמונה נ״ל שיעשה הטוב והישר אם ידפוס שתי נוסחאות ואז כל העם על מקומו יבא בשלום עכ״ל ואני כעצתו כן עשיתי.
