ועל טובך הגבוה מעל גבוה, ודע, כי השגחת ה׳ הלא תלוה אותך בכל מקום שהוא, וכי גם המקום אשר תמלט שמה, אדמת ה׳ היא.—
יח.
אבל אם לא יאלצו אותך לעבור על מצות "לא תעשה", רק יפריעוך ויניאו אותך מִקַּיים איזה מצות "עשה" – באופן הזה לא תדרוש ממך התורה למסור את חייך בעוד אונס, אשר לא תוכל לשנות אותו, פוטר אותך מלמלאות הפעם חובתך, הן אתה וחפצך הלא שלמים אתם עם ה׳ ונפשך הלא כלתה לקיים את מצות ה׳ כאשר צוך.—
יט.
בכל מקום אשר תאמר התורה: מפני האונס תוכל לחדול מעשות החובה והמצוה, שמור נפשך וחייך, גם עבור על העבירה והצל את חייך, אז אסור עליך לתת את חייך כָּפְרם – זולת באופן כזה אם תצא מפעולתך זאת תועלת גדולה מאד לחיזוק הדת והתורה ,בעוד ע״י מסירות נפשך תפעל פעולה עצומה בנפש אחיך להתרומם ולהתעלח מהדש ולהתחזק באהבת ה׳ ותורתו, אבל זולת זאת עליך להחזיק ולשמור את חייך – כי ה׳ יוקיר את חייך ,למען מאז והלאה תחזיק במעוזו ותקדש את חייך לעבודתו, לכן אתה אל תככן את חייך, בעת חפוץ יחפוץ ה׳, כי חיה תחיה עוד עלי אדמות.—
כ.
כמו כן באופני מחלות: אם יש סכנה, אז תוכל בכל דבר להביא לך רפואה מלבד ע״י העבירות של עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים – ואם אין סכנה – אז תוכל להתרפאות גם בדבר האסור באכילה ורק בשינוי מאופן הנהוג לאכילתו, גם באיסור הנאה, רק בשינוי המעשה של השימוש הנהוג, אמנם בשר בחָלב וכלאי הכרם אסורים המה בכל שימוש של רפואה, זולת אם יש סכנה. כל איסורי דרבנן במחלות אף אם אין סכנה מותר בהנאה ובשימוש הנהוג, ולאכול ולשתות באופן הנהוג יוכלו רק בעת הסכנה – כל דבר המהול במרה (נאַללע) וכדומה אשר לא יֵאָכל בתערובות כזאת באופן הנהוג. זאת נקראת הנאה שלא כנהונ (י״ד, קנ״ה וקנ״ז, א״ח תס״ו, מ״א ב׳).
י.
אמונה.
לא תנסו את ה׳ אלהיכם כאשר נסיתם במסה )יבריש י׳ 0ז ( . וידעת כי ה׳ אלהיך הוא האלהים ,האל הנאמן שמר הברית והחסד לאהביו ולגמרי מצותיו לאלף דור :ומשלם ^ נ א י ו אל פניו להאבידו ,לא יאחר
