ד.
הַשְׁקָפָתֵנוּ עַל הַתֵּבֵל.
(שֶׁלֹּא לָתוּר אַחֲרֵי לֵב וָעָיִן).
- ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זֹנים אחריהם (במדבר טו, לט).
א.
בהשקפתכם על התבל, כן אמרו לנו חכמינו ז"ל, אל תלכו מבלעדי התורה, שהיא רק היא אור לנתיבתכם, לתור את התבל רק אחרי חזיונות השכל הנוסד על החושים[1] ואחרי מראה עין בשר, למען לא יוביל ויביא אותך הראשון אל כחש בה׳ (מינות) ,והשנית להנאה בהמית (זנות), ושניהם כאחד אל עבודת האלילים (ע"ז).–
ב.
הן שכלך הנוסד על החושים הלא נועד הנהו רק להשגת תבל היצורים, הוא ידע ויכיר בראש וראשון רק את הנראה לעין והמוחש בחוש המשוש, ורק אלה הדברים נמצאים והֹוים לפניו, ואם תתור ותשקיף אתה על התבל מחוץ לך, רק כפי אשר אתה מָרְאֶה מֵהַשֵּׂכֶל הזה לבד, המוליכך בדרך השקפתך על התבל, ואשר הוא אמנם יכונן מבָטך על פעולות הדברים אחד על השני ועל היצורים שהנם משולבים יחד, לחשוב, כי זאת היא התבל הֵנָה, אז הנך מבקש ככל האפשר לקשור בשכלך קצות השרשרת הגדולה ולהביאה בחוברת להיות בתכונת טבעת עגולה סגורה ומסוגרת בפני עצמה. – והנה יען מרגיש הנך, כי ישנם במציאות כחות מכחות שונים ואחד מהשני יאמץ – אבל מפני כי לא יצלח בידך לחבר את השרשרת בחוברת תבנית טבעת עגולה – אז תשים אל היקשי השכל פניך והיקש על היקש יחייב אותך להחליט בהכרח, כי אמנם ישנו במציאות כח מיוחד להם, ואשר אתה תניח ותחזיק בשכלך כי הנהו בתור "כח ראשון", אשר עליו תחליט, כי הוא הוא הכח היסודי לכל
- ^ אנחנו נעריך בזה השקפתנו עפ"י הנוסח במסכת ברכות י"ב ב' ובספרי, (דעת מינים, הרהור עבירה, הרהור עכו״ם), אשר על פיהו הוראת המלה "לבב" איננה כהוראת המלה "יצר", רק במובן כל רעיון האדם הפנימי וכאשר יורה השם "לבב" על "נפש ורוח" כמו "חכם לבב", לכן כנראה הנוסח "ששה" הוא העיקר (מצות ציצית, יציאת מצרים, עול מצות, דעת מינים, הרהור עבירה, הרהור עכו"ם) ולא "חמשה" – אמנם בילקוט ששם כתוב, אחרי לבבכם – "הרהור עבירה", אחרי עיניכם – "הרהור עכו"ם", כפי הנראה נמשך אחרי הנוסח "חמשה" המאוחר, אך לפי הנוסח שלנו, אשר על פיהו מובן "עין" בהוראתה "עין בשר" – "עין הגוף" שעל ידה תצא פריקת עול התורה, יש לו סעד וסמך במצות "ציצית" בעצמה, אשר תצוה על העין לראות אותם ולזכור על ידם את התורה והדת, למען תכונן מבטה אל אל בשמים, ה' אלהינו ושמירת התורה והמצוה.—
