ג.
אכן את אשר הכַּרתּ לדעת, עליך להִוָכַח ביסוד מוסד ולקבוע אותו בלבך להיות פנת יקרת חייך, גם להוקיר ולכבד את זאת בעצם שלמותו להיות פעולתו אתך בחיים, עד כי גם בחייך לא יהיה לך שום דבר נלוה ונחשב בעיניך יחד עם ממשלת ה׳, לצרפהו אל ה׳, להיות גם הוא לך לאלהים, לא יהיה לך אלהים אחרים משותף יחד "עם ה׳ ובפני השגחתו השולטת בכל"; לא יהיה לך שום דבר, אשר תחשוב אותו לתומך חייך, למנהל רעיוניך, למכונן רגשותיך ומפקד צבא דבריך ופעולותיך, זולת ה׳ – אם תתבונן בשום מקום על יציר נברא העומד מתחת לממשלת ה׳, לחשוב תועה, כי עומד הנהו בשתוף עם ה׳, להיות גם הוא בעיניך כאלהים; אם תִּוָאֵל בדבר חוק הטבע ובכל חוק שתכיר לדעת אותו במציאות העולם, ואשר אמנם ממנו תראה רק את חכמת ה׳, ואתה תחת להציג בטבע את חוק הטבע, ובתולדות בני אדם את מנת גורלם תחת השגחת ה׳ ולהכניע אותם תחת ממשלתו, הנך משתף אותם להיות נלוים יחד עם ה׳ ,או תוציא איזה חלק ממערכת שלטון ה׳ ותחת ה׳ תאמר עליו, כי הוא זה "מקרה והזדמן"; אם תתנכר אל הבחירה החפשית שלך, שהיא אמנם מתנה נתונה לך מאהבת ה׳, ובהתבוננך ברוח הבהמה אשר בך, ותחת לחשוב, כי הוא זה כח נתון לך מה׳, ולהכיר, כי אמנם אתה בעצמך תוכל למשול בו, ואתה הוא המושל עליו, תדמה כי הוא זה רוח כביר ממך ,או יצר הרע, העומד ברשות עצמו ושלטונו עליך, ואתה לא תמשול בו – או תשכח, כי הנך כֻּלך כליל תלוי רק ברצון ה׳, ותאמין, כי אתה "שֶׁלְּךָ" ואשר לך "שֶׁלְּךָ", ותעדה גאה וגאון ותתנשא לשים לבך כאלהים, אף בחיים החיצוניים, תחת לבנות ולכונן את חייך על ה׳ לבדו, הנך נשען גם על עֹשר ורכוש, על כחך ועוצם ידך, על דעתך ותבונתך וכדומה, אז הנך חוטא ופושע ננד תֹכן הלמוד הנזכר, הנך עובר על הלאו האיום והנורא: "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני".—
ד
ועבודת אלילים רבים זאת, איננה רק משגה בלבד, איננה רק טעות ושקר בלבד ,יען כי באופן הזה היתה הדעה הזאת רק טעות בשקול הדעת, רק דמיון כוזב, ואם כי מובן מאליו דמיון נאלח ונתעב, אבל לוא היתה כזאת, כי אז לא היה עוד העון הזה עון גדול מנשוא, בעוד יכלו לחשוב, כי עם המחשבה והעבודה הזאת עוד מעלת האדם, תום, יושר וצדק יוכלו עוד להשאר אתו; אולם זאת לא זאת, כי אם רק תשתף שום דבר שבעולם להיות נלוה יחד עם ה׳, לצרפהו אליו להיות גם הוא אֵל בעיניך, כי אז מעלת האדם תִשָׁפל עד שאול תחתיה, תום וצדק כליל יחלפו, ובנין החיים הנוסד על טהרת המדות יֵהָרֵס כשבר נובלים ולא ישָאר כל זכר למו.—
