עמוד:SD Luzzatto - Commentary on Bereshit.pdf/85

26

בראשית ב

שלא לכפול שם אחד בעצמו שתי פעמים רצופות בקריאה במקום שלא נכפל בכתוב; ואם היה בדעתם שיקרא ככתבו, אין כאן שום טעם שיחלופו נקודו. והנה רבים חקרו איך היתה קריאת השם הזה ככתבו, ומה הן הנקודות העצמיות אליו, ולפי מה שכתבתי על גזרתו והרכבתו נ"ל נראה לי כי הנקוד אשר הוא נקוד בו ברוב המקומות הוא הוא נקודו הָעֶצְמִי, כי קמץ של יהּ בהתרבות המלה ישתנה לשוא, והעֵד יְהוֹנָתָן, וחבריו. ונ"ל נראה לי כי זו היתה ג"כ גם כן כוונת בעלי הנקוד במה שנקדו היו"ד שוא, שאם לא נתכוונו אלא לנקוד שם אדנות למה לא נקדו היו"ד חטף פתח כדרך שנקדוה חטף סגול כשקריאתו אלהים? לפיכך אומר אני כי אמת שהיתה כוונתם שיקרֵא בלשון אדנות אבל שמרו עם זה קריאתו העצמית שהיתה ידועה להם בקבלה. (ה) וכל שיח השדה: קודם שיתחיל פרטי יצירת האדם שהוא העקר, אמר כי אחר שאמר תדשא הארץ דשא וגו', לא התחילו הצמחים לצמוח כדרכם ולהיות גדלים והולכים כמו שהוא עתה, אלא הוציאה הארץ שָרְשֵי כל מיני צמחים, ולא היו צומחים והולכים, כי לא המטיר ה' מטר עד שברא את האדם, וכל זה להודיע כמה חבתו של מין האדם. שיח: נראה ענינו עץ קטן, והכוונה לא היו עדיין אילנות גדולים, ואפילו קטנים, וכמו שאמרו רז"ל רבותינו זכרונם לברכה על פתח קרקע עמדו עד יום ששי, כלומר נבראו שרשיהם ולא הצמיחו. ובלשון סורי שוחֲ germinavit, pollulavit, floruit שוח virgultum. טרם: עדיין לא (רש"י רבי שלמה יצחקי רמבמ"ן רבי משה בן מנחם {מנדלסון) רוז' וגיז'). כי לא המטיר וגו' ואדם אין: וגם לא היה אדם שיעבוד את האדמה, וישקה אותה ממימי הנהרות. לעבוד את האדמה, כמו לעבדה ולשמרה, שנאמר קודם שיחטא האדם. (ו) ואד, אין ענינו כפירוש המפרשים ענן העולה באויר אלא לחלוחית העולה על שטח הארץ ומשקה פני האדמה בלחות