דרכו, ורבו שופכי דמים, אז פירש ה' לנח ולבניו שהרשות בידם להרוג ולאכול בעלי חיים, אך אין להם רשות להרוג איש את אחיו, אבל יש להם להרוג הרוצחים. (לא) וירא וגו' והנה טוב מאד שלא היה אלא מה שרצה ובשיעור שרצה, וכל זה לקבוע בלבנו שאין דבר נגד רצונו ית', ושאין יכולת נגד יכלתו, כי הוא אחד ואין שני. ואין הכוונה שהכל טוב ואין רע במציאות, כי הרע נמצא בלא ספק, אמנם הכל לפי מה שגזרה חכמתו ית', שהמציא הרע המועט בשביל הטוב המרובה, והכל היה טוב מאד ומסכים עם גזרת חכמתו, לא שהיה רוצה בדבר אחד ונהיה דבר אחר שלא כרצונו. והנה בהא סליק ובהא נחית, ללמדנו יחוד האל, ואחדות הבריאה כלה, שכלה מלאכה, אחת ומעשה ידי יוצר אחד, וכל חלקיה מתאימים איש את רעהו יעזרו, והדבר הזה כל עוד שירבה האדם חקירה והכרה בסתרי הטבע כן יוסיף להכיר כי אמת הוא, ודבר אלהינו יקום לעולם. יום הששי בה"א הידיעה להיותו האחרון לימי הבריאה, והיה משפטו היום הששי, וכמהו יום השביעי, איש הישראלי (ויקרא כ"ד יו"ד).
אין שום טעם שתעלה על דעת להגיה ויכל בשביעי, ובהפך אם מתחלה היה כתוב בשביעי, הדבר מובן שהיה הלשון קשה להמון, ועמדו והגיהו בששי וזה כלל גדול על דבר החילופים הנמצאים בספר הכותים, שכלם הגהות שהגיהו חכמיהם במעוט וקלות בינתם דעתם, וכמו שביאר בטוב טעם ודעת החכם גיז' גיזניוס בספרו De Pentateuchi Samaritani origine et indole et auctoritate, Halae 1815., וגם החכם De-Rossi אע"פי אף על פי שנפתה לפעמים אחרי הנסח השמרוני, ולא הבין כל מה שהבין גיז' גיזניוס מ"מ מכל מקום כבר כתב דרך כלל כדברים האל' האלה לאמר: Quaelibet lingua et aetas suas habet anomalias et enallages; nec omnes nec semper grammatice scripserunt sacri auctores. Unde non temere rejicienda lectio anomala, Immo anomala lectio plerumque verior. Facillimum namque est anomalis analoga a scribis substitui, analogis anomala difficillimum (Variae lectiones, Vol. I. Proleg. par. II, §§ 58, 39.) וישבות השביתה אין ענינה מנוחה, אלא הפסק מעשיית
