עמוד:SD Luzzatto - Commentary on Bereshit.pdf/69

10

בראשית א

לאדם שלטון על זה כלל. ימים ים אחד שכולל כל הימים (כמו שכתבתי למעלה על מלת אלהים), כי כלם נאחדים זה עם זה. וירא אלהים כי טוב הכוונה כי נשלם חפצו והיה מה שרצה שיהיה. ולמעלה ביום שני לא נאמר כי טוב מפני שלא נגמרה מלאכת המים (ר"שי רבי שלמה יצחקי), כי לא נשלם חפץ האל בהבדל המים העליונים מן התחתונים, כי עיקר בריאת הרקיע היה לצורך ירידת המטר לצמיחת הצמחים, והנה עד שלא נקוו המים ולא נראתה היבשה לא היה מקום לכל זה, כי עדיין היתה הארץ תהו ובהו, מכוסה במים מכל צד ולא היתה ראויה לישוב; אמנם כשנקוו המים אל מקום אחד ונראתה היבשה, אז נגמרה מלאכת המים, כי היה מקום לירידת המטר על פני היבשה להולידה ולהצמיחה, ואם תאמר: א"כ אם כן למה לא נאמר יקוו המים ביום שני עם יהי רקיע? לא היה הסדר מתוקן ומהודר אם היה עוסק ביום אחד בשמים ובארץ; ובהפך הנה הדבר עולה יפה מאוד שביום השני ברא הרקיע, וביום השלישי התקין את הארץ שתצמיח צמיחה, וכדי שיהיה זה הוצרך תחילה להקוות המים אל מקום אחד כדי שתראה היבשה. (יא) תדשא הארץ דשא הנכון שנקרא דשא העשב הקטון והרך, שאין הזרע נראה וניכר בו (ולפיכך לא אמר דשא מזריע זרע), והעשב גדול ממנו; ור' רבי עובדיה ספורנו אומר כי דשא מאכל בהמה, ועשב מאכל אדם. אבל מה שכתב המבאר לנתיבות השלום, כי דשא כולל גם העצים, לא יתכן, שהרי מצאנוהו במקומות הרבה סמוך לעשב ולירק ולא גם פעם אחת סמוך לעץ. ואעפ"כ אף על פי כן תדשא הארץ כולל גם העצים, כי גם העצים בתחילת צמיחתם הם קטנים ורכים כדשאים (תלמידי מוה"רר מורנו הרב רבי אברהם חי מיינסטער), והנה תדשא כמו תצמיח, ואח"כ אחר כך פירש דשא שהוא היותר קטון ואח"כ אחר כך הוסיף עשב מזריע זרע שהוא גדול מן הדשא, ואח"כ אחר כך הוסיף עץ פרי; ולפיכך נכון הוא הרביע שעל דשא, שהוא מפסיק פחות מן הזקף שעל זרע, כי דשא ועשב