עמוד:SD Luzzatto - Commentary on Bereshit.pdf/144

אך היא כללית לכל האדם. (ז) שרצו: עיין למעלה ח׳ יז. (ט) מקים את בריתי אתכם: ברית הפוך משרש בתר, ע״ש על שם הבתרים שהיו רגילים לבַתֵר לשנים בכריתת ברית (ר׳ יוסף זארק בספרו רב פעלים) ולפיכך הרבוי ממנו בריתות (בלשון חכמים) ואם היתה התי״ו לשמוש היתה נשמטת ברבוי: וענין הברית איננו תמיד קשר אהבה (foedus) גם לא תנאי (pactum), אלא כל הבטחה נקראת ברית. (י) בעוף בבהמה: עיין למעלה ב׳: מכל יוצאי התבה: צריך עיון טעם המ״ם במלת מכל: (יב) זאת: בדבר הזה, והוא מה שמזכיר אח״כ את קשתי נתתי: אשר אני נותן: חוזר לאות. (יג) את קשתי: ידוע כי הקשת דבר טבעי, ויותר מזה ידוע כי אין האל צריך סימן שיזכירהו דבר (וראיתיה לזכור ברית עולם) אלא להיות הקשת נראית לפרקים ובלא זמן קבוע חשבו הגוים הקדמונים שהיא שליח האל (Iris) והרבו בה הבלים, והתורה טיהרה הענין ממה שיש בו קלקול ופגם והזק, ותקנה הדבר באופן שיהיה מועיל ולא מזיק. ונ״ל ונראה לי ג״כ גם כן כי קרוב הוא שהיו הקדמונים מכחשים ומעוננים בקשת לומר שהוא רומז לדבר עתיד, להיותה שליח האל, והתורה הרחיקה כל זה באמרה שאינה אלא סימן שלא יהיה עוד מבול, וכן מצאנו המשורר הקדמון הומערוס (Ilia. lib. 17. v. 547) אומר כי הקשת סימן מלחמה או סערה, והנה התורה האלהית מכזבת השבושים האלה ואמרה כי הקשת אות ברית שלום (קצת מזה מצאתי אח״כ אחר כך במעמר). (טו) המים למבול: המים לא יתהפכו למבול, כטעם כל היה ל...., כמו ויהי לנחש, ויהי למטה,