עמוד:SD Luzzatto - Commentary on Bereshit.pdf/116

הנזכרים כאן, ולא כל אנשי הדורות ההמה, וזה רחוק מאד. (כב) ויתהלך חנוך את האלהים: קרוב לענין הליכה בדרכי ה', כמו את האלהים יתהלך נח שפירותו צ"ל: שפירושו לפניו איש צדיק תמים היה. ואיננו וגו': מת קודם זמנו, כי לקחו ה', כלומר המיתו ולקחו אליו (כמו אך אלהים יפדה נפשי מיד שאול כי יקחני, תהלים מ״ט י״ב) מפני שהלך בדרכי האל יותר משאר האדם, וזו ראיה ברורה על אמונת השארות הנפש ועל אמונת השכר לנפש, וזה ל' רוז':Quod si homines illis temporibus putabant, Henochum propter pietatem suam a Deo in sedem beatam vocatum esse, certo de futura vita aliquam notitiam habebant. ויש אומרים כי חנוך לא מת, אמנם אין כן דעת רוב רז״ל. ודע כי נמצא זכר ורמז לחנוך גם בין העמים הקדמונים, וקליר׳ הביא דברי Stephanus Byzantinus סופר קדמון יוני שכתב ואלה דבריו מתורגמים בלשון רומי .... quemdam Anocum qui ultra trecentos annos vixerit. Qui autem circa habitabant, consulto oraculo, quamdiu essent victuri, responsum tulisse hoc mortuo omnes perituros. Haec cum Phryges audivissent, vehementer lamentabantur, unde natum proverbium, de Anoco plorare, quod dicitur de iis qui valde commiserentur. Cum autem sub Deucalione fuisset diluvium, omnes interiere. (כט) זה ינחמנו וגו׳: התנחם בהולד לו בן מעצבון ידיו בעבודת האדמה, ואין צורך שיהיה המאמר דרך נבואה, אלא כאדם האומר הדבר הטוב הזה יהיה נחמתי מדבר אחר רע. ובאמת מי שיש לו זרע הוא מתנחם בעמלו ויגיעו, כי ייגע לטובת זרעו אשר אהב, ומי שאין לו בנים על הרוב מתעצל בעבודתו ואומר, ולמי אני עמל ומְחַסֵר את נפשי מטובה? ואולי ויקרא אינו חוזר ללמך, אלא קרא הקורא, ונקרא שמו נח לא בהולדו אלא אחר שנים הרבה, וזה אחר שהמציא את היין, אז