וְכֹל הַחַיִּים יוֹדֽוּךָ סֶּֽלָה, וִיהַלְלוּ אֶת שִׁמְךָ בֶּאֱמֶת, הָאֵל, יְשׁוּעָתֵֽנוּ וְעֶזְרָתֵֽנוּ סֶֽלָה. בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ, הַטּוֹב שִׁמְךָ, וּלְךָ נָאֶה לְהוֹדוֹת.
ברכת כהנים לחזרת הש"ץ בחוץ לארץ (וגם בארץ ישראל כשאין כהנים העולים לדוכן):
אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, בָּרְכֵֽנוּ בַבְּרָכָה הַמְּשֻׁלֶּֽשֶׁת בַּתּוֹרָה הַכְּתוּבָה עַל יְדֵי משֶׁה עַבְדֶּֽךָ, הָאֲמוּרָה מִפִּי אַהֲרֹן וּבָנָיו, כֹּהֲנִים עַם קְדוֹשֶֽׁךָ, כָּאָמוּר: יְבָרֶכְךָ יְיָ וְיִשְׁמְרֶֽךָ. יָאֵר יְיָ פָּנָיו אֵלֶֽיךָ וִיחֻנֶּֽךָּ. יִשָּׂא יְיָ פָּנָיו אֵלֶֽיךָ, וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם. יְבָרֶכְךָ יְיָ וְיִשְׁמְרֶֽךָ. יָאֵר יְיָ פָּנָיו אֵלֶֽיךָ וִיחֻנֶּֽךָּ. יִשָּׂא יְיָ פָּנָיו אֵלֶֽיךָ, וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם.
בארץ ישראל הכהנים עולים לדוכן ונושאים את כפיהם בכל יום בשחרית (בחזרת הש"ץ).[1]
הרב או הגבאי קורא להם:
כֹּהֲנִים
הכהנים מברכים על המצווה:
בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ, מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָֽׁנוּ בִּקְדֻשָּׁתוֹ שֶׁל אַהֲרֹן וְצִוָּֽנוּ לְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה. הקהל עונה: אָמֵן.
הש"ץ מקריא לכהנים את המילים אחת לאחת:
יְבָרֶכְךָ יְיָ וְיִשְׁמְרֶֽךָ. הקהל עונה: אָמֵן.
יָאֵר יְיָ פָּנָיו אֵלֶֽיךָ וִיחֻנֶּֽךָּ. הקהל עונה: אָמֵן.
יִשָּׂא יְיָ פָּנָיו אֵלֶֽיךָ, וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם. הקהל עונה: אָמֵן.
קהל:
אַדִּיר בַּמָּרוֹם, שׁוֹכֵן בִּגְבוּרָה, אַתָּה שָׁלוֹם וְשִׁמְךָ שָׁלוֹם; יְהִי רָצוֹן שֶׁתָּשִׂים עָלֵֽינוּ וְעַל כׇּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל חַיִּים וּבְרָכָה לְמִשְׁמֶֽרֶת שָׁלוֹם.
כהנים:
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, עָשִֽׂינוּ מַה שֶּׁגָּזַֽרְתָּ עָלֵֽינוּ; וְאַף אַתָּה עֲשֵׂה עִמָּֽנוּ כְּמָה שֶׁהִבְטַחְתָּֽנוּ. הַשְׁקִֽיפָה מִמְּעוֹן קׇדְשְׁךָ, מִן הַשָּׁמַֽיִם, וּבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ אֶת יִשְׂרָאֵל, וְאֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַֽתָּה לָּֽנוּ, כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּֽעְתָּ לַאֲבוֹתֵֽינוּ, אֶֽרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ.
הש"ץ ממשיך בברכת "שִׂים שָׁלוֹם".
בשחרית:
שִׂים שָׁלוֹם, טוֹבָה וּבְרָכָה, חַיִים חֵן וָחֶֽסֶד וְרַחֲמִים, עָלֵֽינוּ וְעַל כׇּל יִשְׂרָאֵל עַמֶּֽךָ. בָּרְכֵֽנוּ אָבִֽינוּ, כֻּלָּֽנוּ כְּאֶחָד, בְּאוֹר פָּנֶֽיךָ; כִּי בְאוֹר פָּנֶֽיךָ נָתַֽתָּ לָּֽנוּ, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ, תּוֹרַת חַיִּים וְאַהֲבַת חֶֽסֶד, וּצְדָקָה וּבְרָכָה וְרַחֲמִים, וְחַיִּים וְשָׁלוֹם. וְטוֹב בְּעֵינֶֽיךָ לְבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, בְּכׇל עֵת וּבְכׇל שָׁעָה בִּשְׁלוֹמֶֽךָ. בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ, הַמְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בַּשָּׁלוֹם.
במנחה וערבית:
שָׁלוֹם רָב עַל יִשְׂרָאֵל עַמְּךָ תָּשִׂים לְעוֹלָם, כִּי אַתָּה הוּא מֶֽלֶךְ אָדוֹן לְכׇל הַשָּׁלוֹם, וְטוֹב בְּעֵינֶֽיךָ לְבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בְּכׇל עֵת וּבְכׇל שָׁעָה בִּשְׁלוֹמֶֽךָ. בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ, הַמְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בַּשָּׁלוֹם.
יש להוסיף את התחינה הזאת אחרי תפילת העמידה:
אֱלֹהַי, נְצוֹר לְשׁוֹנִי מֵרָע, וּשְׂפָתַי מִדַּבֵּר מִרְמָה, וְלִמְקַלְלַי נַפְשִׁי תִדּוֹם, וְנַפְשִׁי כֶּעָפָר לַכֹּל תִּהְיֶה. פְּתַח לִבִּי בְּתוֹרָתֶֽךָ, וּבְמִצְוֺתֶֽיךָ תִּרְדּוֹף נַפְשִׁי; וְכֹל הַחוֹשְׁבִים עָלַי רָעָה, מְהֵרָה הָפֵר עֲצָתָם וְקַלְקֵל מַחֲשַׁבְתָּם. עֲשֵׂה לְמַֽעַן שְׁמֶֽךָ, עֲשֵׂה לְמַֽעַן יְמִינֶֽךָ, עֲשֵׂה לְמַֽעַן קְדֻשָּׁתֶֽךָ, עֲשֵׂה לְמַֽעַן תּוֹרָתֶֽךָ. לְמַֽעַן יֵחָלְצוּןהערות
- ^ וכן דעת הגר"א אפילו בחו"ל (פאר השולחן סימן ב' ס"ק כ"ג). אמנם בארץ ישראל נהגו שאין הכהנים עולים לדוכן בתשעה באב בבוקר אלא במנחה.
