טו
הקדמת המחבר
והאמונות בכתב ועל פה כמו שבאה בזה בקבלה האםתית עם כללים וסמנים והש השלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן. והנה להיות יסוד המצות בכלל בכתב ולא נמסרו על פה. ועד• הדקדוק בהמ מהויב. ולזה מה שהקפידה התורה לפי מה שבאה בו הקבלה האמתית דברים שבכתב אינך רשאי לאומרמ על פה. כוונה ממנה שלא ימםר אל הלבבות לבד לבלתי יפול בהם מחלוקת למכת השכחה המצויה וכל שכן עם מה שהקפידה בתוארי כתיבתה ואותיותיה בחסרות ויתרות שכל וה מה שירחיק מאד נפילת הטעות והמחלוקת בה, ואולם להיות כלל המצות וענפיהם וענפי ענפיהם עמ הפלגת ריבוימ כאשר הביא לזה הכרח שומנו שלמימ כמו שקדמ נכלל בקיצור נפלא והוא התורה שבכתב עס הסימנים והמרות שנממרו על פה היה מחויב מזה שני ענינים. האי השגתם בתכלית הקלות להפלגת הקצור. והבי הזכירה והשמירה בהם וזה אם לקצורס. ואם למדות שהונהו בדמות םימגין שהם יסודות ופגות לתורה שבעל פד. שזה אהד מאופגי הזכירה התחבוליית, לעשות מימגין לעגיגים כדי שלא תפול בהם השבחה, וכל שכן עמ מהשצותה התורה בתיה בה תמיד שכל זה שרש ויסוד גדול לשמירה ולזכירה בהם. וכבר •הקפידה התורה הרבה לפי מה שבאה הקבלה האמתית. אמרם דברים שבעל פה'אי אפשר לאומרמ בכתב. אוצ
ר
ח
י
י
ם
ואמנם
ל הב ה י והזכירה בהם, ש ד ר ש שג הוא חקוק במוחי שא שעיקרה בכתב וצריך ללמוד אותה בעיון ובדקדוק, שש ישכחהו, ב ל ה עניניס אלה תהיה הידיעה שלמה, ולפרש על כל מצוה ומציה הא לומד את פירושיה שו ש לו והם הס ש מת הכשרונות ל בעל כשרון נעלה, שכל, שנמסרו על פה, אזי יזכור היסב את המציה בכל תי והשגה, וזכרזן: גזרה החכמה האלקית ש הה התורה דקדוקיה ופירושיה, ולא יפיל בה מחלוקת, ומלבד מה ש לו כ בש באופן ש ל ל ה העניניס ל ש מת הידיעה ימצאו שהלמוד מתוך הכתב הוא יותר בדקדוק, הנה גס גוף בהלומד באופן היותר שלם, ולזה הניחה את התורה כתיבת הספר תורה צריכה דקדוק הרבה בתוארי כתיבתה י בכתב ועל פה בקבלה אש מסי איש, וגס מסרה לנו ואותיותיה בחסרות ויתרות, ש ל זה ירחיק מאד נפילת כ כללים וסימנים איך למצוא הדינים שנמסרו ע״פ רמזים הסעות יהמחלוקת בה. ע״כ מה שנתן לני את התורה הל מ ר בתוך הכתב, והם שש ש ה מדות שהתורה נדרשת בכתב ופירושה על פה, היא תועלת להענין הראשון א ר כדי שגדע את התורה בדקדוק כפירושיה ובכל בהן: והגה להיות יסוד תמצות בכלל בכתב כוי. ש מ מר עתה היא פ ש דבריו איך עי״ז נשלמו אצל הלומד סרטיה ן אח״כ הוא מפרש ש בזה תועלת לשני הענינים י ש שש ל ה הענינים הנ״ל, כי להיות יסוד המצית בכלל בכתב האחרים, יאמר כי להיות כ ל המצית וכל ענפיהם של ש ולא נמסרו מל פה, כי רק פירושן ל המצית נמסרו והפלגת רבזיס לסי שנצרך לאיש הישראלי ש ל רעשיז כ מל פה אבל יסוד המצות כולן הם בכתב. הנה הדקדוק והנהגותיו בחיים יהיו הכל ע״פ דרכי התירה והמצוה, בת בהם מחויב, כי להבין דברים ש כ ב צריכים ללמוד כל זה נכלל בקצור נפלא בתורה ש כ ב עם הסימנים בת בעיון ולדקדק בכל מלה ובכל אות, משא״כ כשמיסרים ו ש ש עשרה מדות שנמסרו ע״ש, ש ל פי המדזת האלה ע הל לו הדברים בעל פה הכל מפורש הינוב, ואץ צורך נמצא כל הפלגת הרבוי ל המצות הכל בכתב, יתחייב ש לדקדק בהמלזת, ילזה הקפידה התירה )בגיטין דף ס:( מזה שני העניניס האחרים, האחד ה ג ם היא בתכלית ש שת • בת דברים ש כ ב אי אתה רשאי לאומרם מל פה י כונה הקלית להפלגת הקציר, והשני, הזכירה והשמירה בהם, מ ממנה» ר״ל ש א תאמר מה צורך להיות בכתב ויהיה כי הדברים ב י בקצרה נקל לזכרם, יכמ״ש חז״ל שא תי צריך לדקדק בהמלות הלא היה יותר טוב ש הה בע״פ )פסחים ג:( למולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה, לבד ויהיו הכל מפירש היטב ולא יצטרך לדקדק המלות יעיד מסעם אחר כי שש עשרה מדות הם כדמות הל ל כ״כ, לזה אמר שהכינה בזה שא ימסרו הדברים אל סימנים, ש מ ה אחת נלמיד דיניס רכים מאד ל ש בד הלבבית לבד שיהיו הדברים מפורשים אל הלב בטעמיהם התורה שבע״פ, זזה אחד מאופני התחבולה לזכירה; בלי עיון ודקדוק הרבה, לבלתי יפיל בהם מחלוקת ומלבד זה צזתה התורה והגית ה יומס ולילה: וכבר ב לשכ של שח לסבת ה כ ה המצויה, כי הדברים ב ב יכולים ה ת ח הקפידה התורה הדבד.! על עגין זה שלא יבא מעט כי יסמוך על וכרוני ולא יחדר עליהם תמיד לידי שכחה במה שבאה הקבלה )בגיסין שב( א ל ויהיה זה סבה למחליקת, ש ף שא ישכחו את המצוה דברים שבע״פ אי אתח רשאי לאומרמ בכתב • לגמרי פכ״ס יפיל בה מחלוקת בפירושה, אבל עתה מה א ר בזה הלשין הקפידה התירה הרבה ולעיל אמר שמ
יק