כי אם בכח. והשלישית שהנמצא מהם חוץ לנפש איננו שכל, ואלו המושכלות הם שכל.
ואולם הטענה הראשונה מאלו הטענות יראה היותה בלתי צודקת מפנים. - מהם, כי כבר התבאר שאלו המושכלות נמצאות חוץ לנפש בפעל בנפש השכל הפועל, ולזה תהיינה נמצאות חוץ לנפש במציאות המושכל, ואם אינם נמצאים חוץ לנפש במציאות המוחש. וכאשר היו נמצאות חוץ לנפש במציאות המושכל, הנה לא תחויב שתהיינה מתחדשות בעצמותם מפני התחדשם בשכל ההיולאני, אם לא התבאר תחלה שיש להם מציאות בשכל ההיולאני זולת המציאות אשר להם בנפש השכל הפועל, וזה ממה שלא יתבאר מזאת הטענה ולא משאר הטענות האלה. ולזה תבוטלנה כל אלו השלש טענות בזה האופן, אלא שהוא בטול יותר מיוחד לטענה השלישית מאלו הטענות, וזה כי בזה האופן יתבאר שאלו המושכלות הם בעצמם שכל חוץ לנפש בנפש השכל הפועל, והוא הפך מה שהונח בזה. - ומהם, שהוא בלתי מחויב במושכלות שתהיינה כלליות ומקיפות באישים בלתי בעלי תכלית כמו שהניחו בזאת הטענה, וזה מבואר בדברים שלא ימצא מהם כי אם איש אחד, כמו הענין בגרמים השמימיים ובמה שינהג מנהגם. ואם אמרו שהמושכל באלו הדברים הוא הנמצא, יחויב להם שתהיינה קצת אלו המושכלות מתחדשות בעצמותם, והם המושכלות הכלליות, וקצתם בלתי מתחדשות, והם המושכלות אשר תהיינה בדברים שלא ימצא מהם כי אם איש אחד. וזה סותר מה שהניחו מענין אלו המושכלות, כי הם אמרו שהם כלן מתחדשות בעצמותן, ולזה חייבו שתהיינה נפסדות. - ומהם, שכבר התבאר שאין אלו המושכלות כלליות. וזה שאם היו כלליות, הה לא תמנע היות ההשגה לשכל ההיולאני בהם מחלוקה, אם שתהיה בצד שהכללי בו אחד, והוא הצד אשר בו הוא מקיף וכולל כל האישים הנמצאים תחתיו, או שתהיה בצד שהכללי בו רבים, ר"ל שישיג האישים אשר הם בלי תכלית. ואולם שתהיה לשכל ההיולאני השגה בו בצד שהוא בו רבים הוא בלתי אפשר, כי אין לשכל ציור באיש במה שהוא איש, ולזה אי אפשר בו שישיג הרבוי, כל שכן בו שישיג מהם רבוי בלתי תכליתי, כי מה שהוא בלתי תכלית אי אפשר הדריכה אל השגתו מצד אשר הוא בו בלתי תכלית, וזה מבואר בנפשו. ואין לאומר שיאמר שכבר ישיג השכל החלוקה בשעורים שהם לבלתי תכלית, ולזה לא ימנע השיגו הרבוי הבלתי תכליתי. וזה שהשכל לא ישיג השעורים חלוקים בלתי בעלי תכלית, אבל ישיג בו שהוא מתחלק אל מה שיתחלק, ולזה לא יהיה תכלית להחלק. וכן היה אפשר
