הדף הזה עבר הגהה
הקודמים בזה לסבה בעינה אשר זכרנו דעותיהם בחקרנו במהות השכל ההיולאני: ונאמר כי הפלוסופים נחלקו בענין זה ההשארות לשלש דעות:
- הדעת האחת היא דעת אלכסנדר ותמסטיוס ובן רשד לפי מה שזכר אבן רשד בקצורו לספר הנפש ובקצת אגרותיו. והם יראו שזה השכל ההיולאני יהיה אפשר בו ההשארות והקיום כאשר יגיע למדרגה מהשלמות שישכיל המושכלות אשר הם בעצמם שכל, ובפרט השכל הפועל, כי הוא אשר יחשב שיהיה אפשר לו השגתו מבין שאר השכלים הנפרדים. והם יסכימו שלא ישלם לו ההשארות בהשכילו המושכלות אשר בכאן, לפי שהם הוות ומתחדשות בנו אחר שהיו בכח, וכל הווה יחויב שיהיה נפסד לפי מה שיחשבו. ואולם כשישכיל הדברים אשר הם בעצמם שכל, לא היה בכאן דבר מתחדש, כי היה המושכל מהם הוא השכל בעצמו, ולזה יחויב בו שיהיה בלתי נפסד כשהתאחד בשכל הפועל. והנה דעתם כמו שתראה נבנה על ארבע הקדמות. האחת היא שאלו המושכלות אשר בכאן הוות ומתחדשות בשכל ההיולאני, והשנית היא שכל הווה נפסד, והשלישית היא השכילנו השכל הפועל הוא אפשרי, והרביעית שכאשר השכיל אותו השכ ההיולאני יחויב בו שיהיה נצחי.
- והדעת השנית היא דעת בן סינא והנמשכים אחריו לפי מה שזכר בן רשד בקצורו לספר הנפש. והוא יראה שהשכל הנקנה הוא נצחי. ובנה דעתו על שתי הקדמות. האחת היא שהמושכלות אשר בכאן הם בלתי הוות ובלתי נפסדות, והשנית היא שהשכל ההיולאני הוא בלתי הווה ובלתי נפסד. ולזה לא הרחיק היות השכל הנקנה נצחי, כי אין בכאן דבר הווה שישאר נצחי, כי השכל ההיולאני הוא נצחי. ולזה לא ימנע בו היותו נצחי כשהשלים באלו המושכלות, ואין אלו המושכלות גם כן הוות בעצמותם, ואם היה שתהיינה מתחדשות בשכל ההיולאני.
- והדעת השלישית היא דעת אבונצר, והוא יראה שאי אפשר שיגיע ההשארות והנצחיות לשכל ההיולאני לשום פנים. ובנה דעתו על שתי הקדמות. האחת היא שהשכל ההיולאני הווה, והשנית היא שאי אפשר בהווה שישוב נצחי. ולזה יחלוט המאמר ויאמר שהמאמר בשיתאחד השכל ההיולאני בשכל הפועל הוא מאמר דומה להבלי הטפלות. ואולם באגרת אשר עשה בבאור שם השכל מצאנו שהוא מסכים שישלם ההשארות לשכל ההיולני באופן שיסכימו תמסטיוס והנמשכים אחריו. והנה קרא השגת השכל אשר בנו הדברים אשר הם בעצמם שכל השכל הנקנה, ואמר בן רשד שהוא החיים התמדיים.
