הצורות שהם דמיונים לאלו הדברים המורגשים, וקראם כלליות להיותם טבע משותף לדברים רבים במספר. אלא שכבר ישיגהו הגנות מפני שלא אמר זה בלשון מבואר. ועוד שהוא לא הניח אלו הצורות כי אם לעצמים, ולזה יחויב לו, מפני מה שהתבאר לו מקיום הידיעה בדברים הלמודיים, שיניח בדברים הלמודיים שהם עצמים, ר"ל המספר והאחד והקו והשטח והגשם הלמודי, וכבר התבאר במה שאחר הטבע מה שיקרה לזאת ההנחה מהבטול. ואולם מה שהוכרח ארסטוטלוס להניח לקיים הידיעה ולסלק הספק אשר יקרה מפני הגדרים אינו נמלט מהספק והמבוכה, כמו שיתבאר למעיין בדבריו במה שאחר הטבע עיון. וכבר נתבאר זה בבאורינו דבריו שם אם ירצה השם יתברך ויתן לנו פנאי, ושם נבאר בג"ה איך התבאר שבמה שהתבאר בכאן מענין השכל הפועל הוסרו כל הספקות אשר יקרו בידיעה ובגדרים במה שאין ספק בו, ושלא יתחייבו לזאת ההנחה השקרים אשר נתחייבו לאפלטון ולשאר האנשים האומרים בצורות. והנה נעזוב מאמר בזה המקום להיותו צריך לחקירה ארוכה מאד, והיא ממה שאין אנחנו בדרכו. ובהיות הענין כן, רצוני שבמה שהתבאר בכאן מענין השכל הפועל הוסרו כל הספקות אשר יקרו בידיעה ובגדרים לזולתנו, הנה הוא מבואר שזה הוא ממה שיוסיף גלוי ושלמות על מה שהתבאר בכאן מענין השכל הפועל.
פרק שביעי
נזכור בו דעות הקודמים בענין השארות השכל ההיולאני.
ואחר שהתבאר זה מענין השכל הפועל, ראוי שנשתדל בהסרת ספקות מה יקרו בזאת ההשפעה אשר תהיה מהשכל הפועל לשכל ההיולאני. - מהם, מן הפלא מאין יבאו לנו המושכלות אשר נקנם במלאכות המעשיות ובחכמות הלמודיות ובגרמים השמימיים ובמניעיהם ובסבה הראשונה. וזה שכבר יראה ממה שהתבאר מענין השכל הפועל שהוא משכיל הסדורים אשר בכאן לפי שהוא יפעלם. אבל מה שאינו פועל כמו הענין באלו הדברים, איך תגיע לנו הידיעה בו, כל שכן במה שהיה מהם למעלה ממנו במדרגה, כמו הענין במניעי הגרמים השמימיים ובסבה הראשונה, שכבר יחשב שאי אפשר שתהיה לשכל הפועל ההשגה בהם, שאם היה זה אפשר היה השכל הפועל עמהם אחד במספר, כי השכל והמושכל והמשכיל בדברים הנבדלים הוא אחד במספר, וזה בתכלית הבטול והגנות. ומהם, שהוא מן הפלא למה תגיע לנו ידיעה יותר שלימה בקצת המושכלות מקצת מפועל אחד כחיי על הגעתם לנו במדרגה אחת והמתפעל אחד כחיי על קבולם במדרגה אחת. ואולם שהפועל
