יתחלף הגמול עליה לפי מעלת העושה, וזה שכל מה שהיתה מעלתו יותר גדולה היה הגמול עליה יותר קטן, וההפך בעונש על הפעולה המגונה, כי מה שהיתה מעלת החוטא יותר גדולה, ראוי שיהיה העונש יותר גדול.
והנה מי שאמר שאין כל מה שיגיע לאישי האדם מהטובות והרעות לפי ההשגחה האלהית הוא אליפז התימני, כבר בארנו זה בדברנו בבאורינו לספר איוב, והוא ייחס אל הפתיות והאולת מה שנמצאהו מגיע מן הרעות בזולת סדר ויושר. וזה שכאשר השתדל האדם לקנות קנין מה, והגיע מפתיותו ואולתו שלא ידרוך בהגעתו בדרך הראוי שיקנה מהטוב מה שהיה משתדל בקנייתו, אבל אולי יהיה הדרך אשר ידרוך בהגעת הטוב ההוא לו דרך אל שיגיע לו רע, ולזה ידאג על הגעת הרעות ההם לו, ויחשב שכבר הגיעו לו לא במשפט, והנה הוא בעצמו סבת נפלם. וזה כי האדם נברא חסר משלמותו, וברא לו השם יתברך הכלים אשר אפשר שיגיעוהו אל שיקנה אותם. ואם לא דרך בקנייתם בסבות הראויות, הנה לא יתכן שיקרא רע, מה שלא ישלם לו קניית הטובות ההם אשר ירצה בקנייתם, כי הוא לא דרך בקנינם בסבות הנאותות. והמשל שמי שישתדל לו במחשבתו לעשות כסא בשידלה מים, אין ראוי שיקרא רע בשלא ישלם לו פעל עשיית הכסא מדליית המים, כי לא יעשה הכסא בכמו זה הפעל בשום פנים. והוא מבואר שהוא אפשר גם כן בשיגיעו טוב מצד הפתיות והאולת, ר"ל שיגיע להם בהשתדלות לקנות טוב מה טוב יותר גדול ממנו, אלא שזה יהיה גם כן במקרה. ולפי זה הענין יהיו אצל אליפז הטובות והרעות ההולכות בזולת סדר ויושר ומי שאמר שהטובות והרעות המגיעות באישי האדם אשר נמצאים הולכים בזולת סדר ויושר אינם טובות ורעות על דרך האמת הוא בלדד השוחי, כבר בארנו זה בדברינו בבאורנו לספר איוב. ומי שאמר שמה שנמצא מהטובות והרעות באישי האדם בלתי הולכות בסדר ויושר לפי מחשבתנו הוא מצד סכלותנו בהכנות הפרטיות אשר לאחד אחד מאישי האדם, ואשר נחשב במי שהוא טוב לפי הכנתו שאינו טוב, ונחשב במי שהוא רע לפי הכנתו שיהיה טוב, הוא דעת צופר הנעמתי, כבר בארנו זה בבאורנו לספר איוב. והוא מבואר שכבר ימצאו דברים רבים לחכמי תורתנו נמשכים לדעת דעת מאלו הדעות לפי מה שיחשב מהם, ואין בזה המקום מבוא לזכירת כל המאמרים ההם, פן יארך המאמר בזה יותר מן הראוי. והנה אחר שיתבאר מדברנו איזהו הדעת האמתי מהדעות שמנינו בענין ההשגחה האלהית, לא יקשה על המעיין בדברינו אלא לבאר דברי רבותינו זכרונם
