אחד הידיעה בקורות זולתו, עד שיתכן שבהודעה אשר תתחדש לאיש אחד ישמרו כלל רוב האנשים, כמו שהיה מפורסם מענין הנביאים. והנה מי שהגיע לזאת המדרגה תמצא לו תשוקה בטבע להודיע לאנשים מה שכבר הגיע לו מהידיעה בעניניהם. הלא תראה שירמיה עליו השלום, עם היות לו דבר השם יתברך לחרפה, עד שהיה נגוע ומדוכא תמיד בספרו נבואתו, לא היה בורח על שיכבוש נבואתו, כי טבע השלמות המגיע לבעל השלמות כן הוא, רצוני שכאשר היה בשעור שיוכל להשפיע ממנו לזולתו, תמצא לו תשוקה על שישפיע. ולזאת הסבה יחברו החכמים בספר מה שישיגוהו מן החכמות, וזה כי הם לא יחברו הספרים ההם לעצמם, אבל ללמד לאנשים חכמתם. ובזה נשלם זה המציאות, ר"ל מפני תשוקת הנמצאים הנכבדים אל שישפיעו מהשלמות למי שלמטה מהם כפי מה שאפשר על צד החסר והחנינה. והמשל כי לולי רצון השם ילברך להשפיע למי שלמטה ממנו מהשלמות על צד החסד והחנינה כפי מה שאפשר, ולולי רצון השכלים הנבדלים להשפיע קצת לקצת על צד החסד והחנינה כפי מה שאפשר, ולולי רצון הגרמים השמימיים והשכל הפועל להשפיע העולם השפל על צד החסד והחנינה, לא היה נמצא זה המציאות, ואין צריך לומר שלא היה נשלם. ואולם אמתו בזה השפע שהוא על צד החסד והחנינה, מפני שהוא מבואר כי הם לא ישפיעו מה שישפיעו לתועלת מגיע להם, כי אין מציאות המסובב מהם הכרחי במציאותם. ואולם הענין בהפך, רצוני שהדבר המסובב מהם לא יהיה נמצא הם לא היו הם נמצאים. ובהיות הענין כן, הנה הגעת הידיעה לאיש מה בעניני זולתו היא בעבור שתגיע הידיעה לאיש ההוא, כי זה האיש ישתדל בשיודיעה לו כשהיה אפשר לו זה, והוא יותר טוב גם כן שיגיע לאיש מהשלמות מה שיוכל להשפיע ממנו לזולתו מאשר יהיה לו ממנו מה שיספיק לו לבדו.
ואולם הספק הששי יותר לפי מה שאומר. וזה שאף על פי שהפועל אחד בעינו באלו ההודעות, הנה יתכן שיהיה זה החלוף מצד מדרגת המקבל, וזה יהיה לאחת משתי סבות, או לשתיהן יחד. אם מפני שהשכל ההיולני האחד יוכן לקבל ההשגה בשלמות, והוא אשר תגיע לו ידיעת הדבר בבאור, והאחר לא יהיה לו כח על שיקבל זאת ההשגה בשלמות, ולזה לא יהיה מגיע לו מה שמגיע אלא בחירה ומשל. וזה כי החידה והמשל כבר ימצאו להם כוונות רבות, ומפני זה תהיה בהכרח הידיעה המגעת בזה האופן ידיעה חסרה. והנה הענין בזה כמו הענין במי שהיה טוב הראות עם מי שהיה חלוש הראות בהשיגם מראה אחד, שהאחד ישיגהו לפי מה שהוא,
