העולם מקשין אמאי בנר־חנוכה איכא מהדרין משא"כ בשאר מצוות? ואמרתי בילדותי עפי"מ שהקשה פנ"י מה צורך לנס הא טומאה הותרה בצבור, ותי' שהקב"ה הראה להם חבתם שלא יצטרכ' להקריב ולהדליק בטומאה אעפ"י שהותרה ע"ש.
וידוע דברי הגה"ק בעל קדושת לוי זי"ע שכ' טעם לשבח ע"מ שאנו קורין את יו"ט המכונה בתורה בשם „חג המצות” ובישראל התאזרח לקרוא יו"ט זה בשם „פסח” אף שבכל התורה נקרא יו"ט זה בשם „חג המצות”, אך יען כתי' „אני לדודי ודודי לי” ר"ל שאנו מספרים שבחו של הקב"ה, והקב"ה מספר שבח ישראל וכן בתפילין שלנו כתיב בהן שבח ישראל [ובס׳ תפלה למשה פי' הושענא למען פארך זו תפלין כנודע, ובתפלין דמארי עלמא כתיב „ומי כעמך ישראל” וזהו „פארך” התפילין שלך דמשתבחי בשבחי דישראל] והנה חג המצות נקרא על שבח ישראל כמ"ש ברשיז"ל ויאפו את הבצק וגו' עוגות מצות וגו' וגם צדה וגו' מגיד שבחו של ישראל שאפו את הבצק עוגות מצות משו"ה בתורה נקרא יו"ט זה בשם „חג המצות” כביכול הש"י מספר שבחן של ישראל ואנו קורין היו"ט בשם „פסח” על שם שפסח הש"י ואמרתם זבח פסח הוא לה' אשר פסח וגו' שהוא שבח השי"ת.
וע"כ בחנוכה שנעשה נס בנרות חבה יתירה נודעת להם כנז"ל שהקב"ה הודיעם חבתן, מה"ט קבלו עליהן היהודים שבאותו הדור לעשות ג"כ לפנים משורת הדין, להראות חבתם להש"י, ולכן יש מהדרין, ומהדרין מן המהדרין ע"ד דכתי' אני לדודי ודודי לי.
רבים תמהו על דברי רש"י ז"ל בפסוק מחץ מתנים קמיו, ד"א ראה שעתידין חשמונאי ובניו להלחם עם היונים, והתפלל עליהם לפי שהיו מועטים י"ב בני חשמונאי ואלעזר כנגד כמה רבבות, לכך נאמר ברך ד' חילו וכו' וזה פלא! והלא בני מתתיה' לא היו רק חמשה? ומדוע נקט רש"י את אלעזר בפני עצמו, ולא כולל אותו ג"כ בתוך שאר בניו? [עיין וילקט יוסף שנה שני' תר"ס אות נ"ט ואות פ"א ע"ש בזה] ואמרתי כי אולי כוונת רש"י ז"ל כך, כי הנה בספר יוסיפון סוף פרק ס"ה ראיתי שמימות יוחנן כהן גדול עד הורדוס המלך היו י"ב בית חשמונאי, מהם כהנו או מלכ' על בית ישראל דור אחר דור, המה שנים עשר, והושיעם ד' מיד לוחציהם, וזה שכתב רש"י כהנ"ל שהיו מועטים וְאֵל־עָזַר כנגד כמה רבבות, ולא שיסובב על אב"מ, וא"ש.
הערה צד 19* מוסב על פסוק כ' הקודם, ור"ל את עמו של אלהי השמים, כדלעיל. :לצד 21 פסוק ו׳: כמבואר גם במס׳ שבת קבעום ועשאום ימים טובים רק בהלל והודאה, ולא שאסורין במלאכה.
