עמוד:Ketuvim Aharonim Fraenkel (Leipzig 1830).pdf/180

הדף הזה עבר הגהה
- 163 -
הדף הזה עבר הגהה
- 163 -

הנצבים עליה בכו בכי גדול מאד: (לז) ויקומו שני הזקנים ויתיצבו בקרב העם וישימו את־ידיהם על־ראש שושנה: (לח) והיא בכתה במר נפשה ותשא עיניה השמימה כי־בטח לבה ביי: (לט) ויענו הזקנים ויאמרו הנה התהלכנו שנינו בכרם ותבא שושנה ושתי נערותיה איתה: (מ) ואחרי־כן שלחה את הנערות מפניה ואת־הכרם סגרה: (מא) ויגש אליה עלם אחד נחבא בגן וישכב עמה: (מב) ויהי כי־ראינו מפינת הגן את־הנבלה הזאת וקרבנו אליה והנה היא שוכבת בחיקו: (מג) אפס לא היה לאל ידנו לתפש את־העלם כי חזק היה ממנו ויפתח הדלת וימלט: (מד) ויהי כי החזקנו־בה ושאלנוה לאמר מי־הוא העלם ותמאן להשיב לנו דבר: (מה) ועתה עדים אנחנו בדבר הזה: (מו) ויאמן העם אל דברי הזקנים והשופטים וישפטו אתה משפט מוות: (מז) ותזעק שושנה בצרת נפשה ותאמר: (מח) יי אלהים לך נגלו כל תעלומות וחדשות אתה יודע בטרם תצמחנה: (מט) ידעת גם ידעת כי אין בפיהם נכונה וכי שקר העידו־בי: (נ) ועתה הנני הולכת למות גם כי־נקיתי מן־הפשע אשר־בדו מלבבם הרע: (נא) וישמע אלהים את־נאקתה ויעתר לה:
  (נב) היא מוצאת להומת ויי העיר את־רוח נער אחד ושמו דניאל וישא את־קולו ויאמר: (נג) נקי אנכי מן־הדם אשר יישפך: (נד) ויפן כל־העם וישאל מה־זה הדבר אשר דברת: (נה) ויתיצב דניאל בקרב העם ויאמר: (נו) שמעו־נא בני ישראל הנסכל נסכלתם להרשיע בת־ישראל בטרם חקרתם ודרשתם הדבר: (נז) שובו־לכם אל בית המשפט וראיתם כי־שקר ענו־בה האנשים