אחזיה
|
אוצר ישראל
|
238
|
|---|
אֲחַזְיָה (אחזיהו): מלך השמיני ממלכי ישראל, בן אחאב. בשנת נ"א מ"א-מ"ג (-717-719 קודם ספה"נ). וילך בדרך אביו אשר החטיא את ישראל בעבודת הבעל. אחזיה מלך בשנת י"ז למלכות יהושפט מלך יהודה אשר השלים עם אחאב והתחבר עם אחזיה לעשות אניות תרשיש בעציון גבר (דהי"ב כ' ל"ו), וכאשר נשברו האניות הציע אחזיה לפניו ששניהם יבנו אניות ללכת לאופיר ולא אבה יהושפט להשתתף עמו עוד (מ"א כ"ב נ"). בימי אחזיה פשע מואב בישראל. אחזיה נפל בעד השבכה בעלית ביתו בשמרון וחלה מאד, וישלח לדרוש בבעל זבוב אלהי עקרון, אף אליהו הנביא שלח אליו לאמר המטה אשר עלית שם לא תרד ממנה" וימת מחליו. אחזיה לא הניח בן וימלוך אחריו יהורם אחיו. 2) אחזיה (אחזיהו, יהואחז): מלך התשיעי ממלכי יהודה, בן יהורם, אמו היתה עתליה בת עמרי, ונקרא חתן אחאב (מ"ב ח' כ"ז) ר"ל מחותנו ודבק במעשיו ובמהו עשה הרע בעיני ה'. אחזיה מלך שנה אחת, בשנת נ"א נ"ה (=705 לפסה"נ), בן עשרים ושתים שנה היה במלכו (מ"ב ח' כ"ו). אך בדהי"ב כ"ב ב' נאמר כי היה ארבעים ושתים שנה במלכו, וא"כ היה גדול מאביו בשתי שנים, כי יהורם אביו היה בן ל"ב במלכו ושמונה שנים מלך בס"ה מי שנה ואיך אפשר שיהיה בנו מ"ב שנה באשר ישב על כסאו אחרי מותו? ומפרש רש"י: שתי שנים קודם שנולד יהורם אביו נגזרה גזירה זו על בית דוד שתכלה עם בית אחאב, וכן הוא אומר ומאלהים היתה תבוסת אחזיה וגו' (דהי"ב כ"ב ז'); שהשיא אסא את בת עמרי ליהושפט בנו ונגזרה גזירה זו כך שנויה בסדר עולם (פי"ז; תוספתא סוטה פי"ב; ילקוט שם). ובשנת ל"א לאסא מלך עמרי על ישראל (מ"א ט"ז כ"ג), צא וחשוב משנת ל"א לאסא עד שמלך אחזיה הן מ"ב שנה (רש"י בדה" שם). כי אסא מלך אח"ב עוד שש שנים ואחאב בן עמרי עלה למלוכה בשנת ל"ח (מקוטעות) לאסא (מ"א ט"ז כ"ט) ומלך עשרים ושתים, ואהזיה שנתים, ויורם בשנת שתים עשרה, הרי ארבעים ושתים (רלב"ג). ולפ"ז מה שנאמר בדה"י שאחזיה מלך בן ארבעים ושתים ר"ל מעת צמיחת מלכות עמרי (ע"י ביאור לתרגום מנדלסון במ"ב). אחזיה היה הקטן מכל אחיו אשר הרג הגדוד הבא בערבים למחנה (דהי"ב כ"ב א'), אחזיה הלך לראות את יורם בן אחאב ביזרעאל שהתרפא שם ממחלתו ממכת המלחמה עם חזאל מלך ארם ברמת גלער (מ"ב ח' כ"ח- ב"ט). וכאשר התקשר יהוא להכרית את כל בית אחאב הרג את יותם, ואחזיה נס דרך בית הגן וירדוף אחריו יהוא ויכהו וימת במגידו. וירכבוהו עבדיו ירושלים ויקברוהו שם (מ"ב ט כ"א-כ"ח). בדהי"ב נאמר כי אחזיה התחבא בשמרון ויביאוהו אל יהוא וימיתהו. חז"ל דרשו על מה שנאמר שהתחבא בשמרון, שהיה קודר האזכרות וכותב ע"ז תחתיהן (סנהדרין ק"ב.).
אֲחִיאָסָף: שם חברה להוצאת ספרים לטובת הרחבת הספרות העברית. נוסדה בעיר ווארשא בשנת 1893 ע״י אליעזר הכהן קפלן, זאב גלוסקין מתתיהו כהן. בשנת 1894 בהתרחב חוג פעולתה הכניסה ברשותה את הוצאת „ספרי אנורה” למר בן אבגדור הוצאה שקדמה להתיסדותה. בראשית שנת 1896 נמנו בה שמריהו הלוי לעווין וע״ש פרידברג לעורכים. בכ״ח אדר תרנ״ו (13/1 March 1896) יצאה החברה מרשות יחיד לרשות רבים, ככל החברת הגדולות שנוסדו על בסיס המסחר.
החברה הוציאה ספרים במקצעות שונות עפ״י המחלקות האלה: א) לקוטי קדמונים: ספר אסופות של כת״י חכמי ישראל הקדמונים. ב) תבל ומלאה: לידיעות העולם והטבע, לספרים מחיי העמים השונים. ג) אמון פדגוג: לספרי למוד וחנוך. ד) מופת לרבים: לתולדות אנשי השם בישראל ובעמים. ה) עניני היהדות: לחכמת ישראל וכל המתיחס אליה העתר להבנת רוחה וחייה בעבר ולהתפתחותה בהוה ובעתיד. ו) מדע כללי: תרגומי ספרי מדע כלליים של חכמי האומות שיצא טבעם בעולם. ז) עניני הספרות: ספרי בקרת בענינים שונים בספרות. ח) דברי חזון: ספורים, ציורים ואגדות מקוריים ומתורגמים, לגדולים גם לקטנים. ט) תולדות ישראל: ספרים של קורות ותולדות ישראל וספרותו וספרים מיוחדים לתקופות פרטיות בארצות ידועות בעבר גם בהוה. י) שפת ישראל: ספר אוצר לשון המקרא והמשנה וכו' לרש״י פין. י״א) ציון: ספרים הנוגעים לאי ולתנועה הציונית שיש בהם כדי לחבבם על העם בשפ״ע, רוסית וגם בלשון יהודית המדברת. חברה זו הוציאה בזמנים שונים עתונים אחדים, והם: „השלח” הוציאה לאור ראשונה בשנת 1897 בברלין פעם בחדש ונערך ע״י אשר גינצבורג; „דער יוד” (היהודי) בלשון יהודית המדברת. חו״ל בשנת 1899 בקראקא פעם לשני שבועות, ומשנת 1900 והלאה פעם בכל שבוע ונערך ע"י רבניצקי; „הדור” בשנת 1901 פעם בשבוע ונערך ע״י אפרתי (דוד פרישמן); „די יידישע פאמיליע” (המשפחה היהודית) בלשון יהודית המדברת בשנת 1905 בקראקא פעם בחדש, משנת 1894 עד 1905 הוציאה לאור בווארשא את ספר „לוח אחיאסף”, מאסף שנתי. כולל חלק שמושי וחלק ספרותי בעניני מדע ובשאלות מעשיות העומדות על הפרק; תולדות אנשי שם; ספורי קורות השנה; ספורים. חזיונות רשימות, שירים, מכתמים, פתגמים וכו'. במאספים האלה השתתפו כמעט כל טובי הסופרים הגדולים ובעריכתו לקחו חלק בזמנים שונים הסופרים לילנבלום, אשר גינצבורג, ראובן בריינין ויוסף קלוזנר.
לוחות אחיאסף מצוינים בתכנם ובסגנונם, ובחלק השירים והספורים מיוחדים הם בספרות העברית במינם.
ביבליוגרפיא: הצפירה תרנ״ד 140, 180; תרנ״ז 1 ,52, 94 ,284; לוה אחיאסף תרס״ג עמ׳ 54.
אֲחִיָּה: כהן בימי שאול. הוא היה בן אחיטוב בן פנחס
