חוט המשולש לפרשת תצוה
ה א נוהגלדנרת דמי אינאמידידקודסמ״ח נתחיינו
ובתר הכי פמיר♦ אע״ב דאפטורא לנסים קאי לנהי
לקודם מ״ת פטורין מ״מ לאחר מ״ת כיון דהוסוו
נסים לאנסים כמ״ע סלהז״ג א״כלמ״ד למס״בנוהג
בין ביום ונין בלילה ה״א דאן< נשים חייבין עכ״ל :
Q 3 C Nלפי דבריו י״לד לפמס״ב המפרסי׳לכ״מ
סנאמר צו הוא לדורת היינו מדכתיבבלסון
צוולאבלסון אמירה* א״כ למ״ד דאףמס״ב א״נ אלא
ניוס א״כ מלוע נצתב כאסר ציוה להא ממילא ידעינן
לדורו׳דמי אינ׳ן^ידי ולפטור נשי׳ג״כ לא אצטריולממיל׳
ידעינן מס:ם להוי מ״ע סהז׳׳ג • ולענין זרוזל״צ קרא
כמס״כהרפ״ילכבר מונח מויסכס אברהםבבוקר:
ו א ן £ש ר ליישב עפמ״ש בשבת לן< קל״ה אמד
רב אםי כל סאמ> טמאה לילה נימול
לשמנה לאפוקי יוצא לופן * שאין אמו טמאה ל״דה
א״נ לסמנה שנאמר אסה כי תזריע וכו׳ וניוס
השמיני ימול א״ל אביי לורת הראשונים יוכיח שאין
אמו טמאה לידה כו׳א״ל ניתנ ה תורה ונתחדשה
הלכה ומםיק סם דתנאי פליגי בהכי ע״ס ולפ׳׳ז י״ל
דהאי תנא דלם״ל כרב אםי והאי תנא דם״ל מש״ב
^״נ גלילה בחלא שיטה קיימי• ולכך למ״דדמס״ב
א׳״ג בלילה לק׳׳מ ל״לכאשר ציוה לאתי לאיויאלדורת
הייט דקאי אמ״ת מקולס זימל א בי ה ם את יצחק
בן סמכת ימים הא^ פעאז צא הי׳ מצמין אטומאת
צידה וצנ״א נאשר ציוה אלקים ג ס לדורת דאף
סאין אמו טמאה לידה נימול לסמנה• אפי׳ ביוצא
דוסךו האי תנא דס״לכרבאסידכל סאק אמו טמאה
.לידה א״נ לסמנה ס״ל באמת דמש״ב נוהג אף בלילה
והוי מ״ע שלהז״ג ולכן מוקי כאשר ציוה לדורת
אפטורא דנפיה״ וכמס״נ הרפ״י הנ׳׳ל ^ :
ו ה י ד ן לכאורה יש ל ת ת באופן אחר קושייתנו
הצ״ל• ללהאי תנא דם״ל מס״׳ב א״נ בלילה
לצ״ל כאשר ציוה לדורות עפ״מ דאית׳ בילקוט פ׳ זו
ואתה• תצוה וגו׳ מחת לפרוכת העדות הא למדנו
שהציוו מיד ולדורות מצ״וו זה למדנו לכל הצוואת
שבתורה• הי׳ ר׳ ישמעאל אומר הואיל ונאמרה
בתורה צוואת ס ת ם ופרט לן הכתוב באתד מהן
שאינו אלא מיד ולדורתאף פורטגי בכל הצוואתכו׳
על׳ ד• ופי׳ ג ס׳ז ״ ר פלוגתייהד דר׳ ישמעאל ס׳׳ל
דילפינן מן דכתיג מן היום אסר ציוה והלאה
לדורותיב׳ כדאיתא בקדושין דכ״ט ות״ק יליף מדכתיכ
מחוץ לפרוכת העדות משמע משוס שהי׳ חוץ לפרוכת
זהו עדות שא״צ לאורה וא״כ מזה מוכח לאתי ללזרת
זבמדנר א״צ לכבל ילעינן ממה שכל מ׳ שנה לא
ה מ שול ש
הל ט אלא לאורז וכיג״סכ התום׳ במנחות ועיקר כוונתו כיון דבנרות גופא בלא״ה מוכח דלדורתהוא ולמאי אמר ואתה תצוה למילן< מיני׳ לכל צוואות סבתורה ע״ס ומעתה צר׳ יסמעאל באמת לר!״מ קושייתנו הנ״ל דל״ל כאסר ציוה לדורת די״ל דאף ללגופי׳ לא אצטריךמ״מ אצטריך למכתב ללמוד ע״כ צוואות שבתורה דלדורתיק דלת״ק דכבי ידעינן כל צוואות שבתורה מואתה תצוה* א״כ ע״כהאלכת♦^ כאשר ציוה צ״ל או דם״לבמ״ד מס״ב נו הג אף בלילה ואצסרידלפטולי אפה אף לדורות• או דס״ל דאתי לארוי דא^סאין טמאה לידה נימול לשמנה אף לדורות כנ״ל: r S 7 1מבואר התנחלמא דוולאי ידע השואל קרא מפולס וביום השמיני ימול* רק סאלתס קטן לנ ע ה נימול היינו בנה״ג דיוצא דופן לא״א טמאה ל Tה אי נימול לשמנה.ונולד לן ספק זה דהק״ל דקרא דכאסר ציוה ד׳ אותו לאיזה צורך נאמר בלשון ציוה לדורות ונסתפק .אי נימא למש״ב א״ג אלא ביום וא״כ לפטורה דאסה ל״צ כלל כמ״פק הרפ״י ועכ״צל כתרוצנו הנ״ל דאתי צארוי אדורוין אף דאין אלגו טמאה לידה כמיל לשמנה כמו דולות הראשונים • או נימא דמש״ב אף בלילה .ואצטליך לרבו׳ לדורת אפטורה דנשיס כנ״ל ולעול׳ י״ל כדדרש י כ אסי בפאין אמו טמאה לילה אינו נמול לשמנת אכן לכאורה אכתי תקשי מאי מספק׳ לי׳ הלא בלא״ת אפשר לומר דאצטריך כאשר ציוה ללמד צכלהצוואוון וכלס״ל לר׳ יסמעל ננ׳׳ל ולהבי סמך שאלתו על קראדואתה תצוה וכו׳ דאיהו ס״לכת״ק דר״ידילי^ מואתה תצוה לכלהצוואו׳ שאינה אלא לדורתומזת גולל ספיר שאלתו כלל * רק באמת הא אנן פהקינן להלכת׳ דאףמש״ב אינו אלא ביום וא״כעכ״צל כאשל ציוה לדורת אתי לארוי אף שאא״ט לידה נימול לפמכת וזה שהשיב לו באמת כך שנו חכמי׳ קטן נימוללשמכת היינו בכל פ ע ם אף שאיןאמוטמאהלידה.מה ט ע ס נ ס ם שנימול יצחק אבינו דהיינו לורת הראשוני׳ יוכיח לזה מונח מקרא לכאסר ציוה ה ל ל וק״ל ;
לפרשה הנ׳ל לפורים ב מ ג י ל ר ; לף ל׳ אמרריב״ל נסים חייבות במקרא מגילה שאף הן היו באותו הנ ם ו א די ל ל פו ד ם שחל להיות בשבת שואלין ודורשין בפנינו סל יום ופריך מאי ארי׳ פורים וכו׳ ומסכי פורים אצטרינו לי׳• מ״ד נגזור משוס די ב ה • פר׳׳ס♦ שגזר לקמן שמא יעבירנו* אף כאן נגזור דרשה אמד קרי׳* וגרא׳ לבאר לחבר ולקשר שגי דרשות אלו לריב״ל:
והוא
