עמוד:Hut ameshulash basheharim.pdf/96

‫חוט‬ המשולש ‫לפרשת תצוה‬

‫לאחר המלואי׳ לא הזכיר מטה יגא מ תלא הי׳כהז‬ ‫לאחר המליאיסי ואף סלכאורה לפי ‪ p‬נהו גי׳ ל‬ ‫חהביאו החוק' דק׳ דחפס ת סייך גס בדבר חי״ל‬ ‫סוף א״כ אא״ל נלל דבניו אסר נאמרו בציוו נאתר‬ ‫על ל מיו כיון דחפסת מועט חפסת • והוי בכלל‬ ‫בניו רק נ׳*מ״מ י״ל דריב״ח סי׳ל כפי׳ ה א׳ ד ה תו ס׳‬ ‫דל״ס הך סברא בדבר סי״ל סוף והכא אא״ל טפי‬ ‫מסלפה כנ״לומש״ה א״ם בעטי׳ דכתיב מסה אהרן‬ ‫ובניו לזה הי^ ביום סיניני למלואיס כמ״סכ רס״י‬ ‫בחומם דאז עדיין לא הוי פנחס כהן סלא כתכהן‬ ‫מיד רקאלעזר ואחמר לכן הוצרך להזכיר ג ס מסה‬ ‫סהי׳ נמי לפי פעה כהן כדי סיהי׳ בכללן ר' כהני׳‬ ‫ללמוד לענין קילס וכמ״סכ רס״י פ׳ פקודי וז״ל‬ ‫ורחצו מוננו מסה ואהרן יוק ה׳לגנלואיס הי׳ הוסוו‬ ‫כולי לכהונה ותרגומו ומקדפין מיני׳ בו ביוסקידם‬ ‫מסה עינהן עכ״ל • אבל ר׳ יונת׳ כפי׳ ב׳ דהתוק׳‬ ‫הנ״ל א״כ א׳׳ח לפרס כלל בציוו לומר דגם פנ ח ס‬ ‫בכלל דאף בדבר דה״ל סוף מ״מסתמא תפסת מועט‬ ‫הפס ת• וקסי׳ דלמא תרי בניו קאמר 'ובהיות כן‬ ‫אא״׳ל ולאוקמי ה קי א דבא לארוי דצריך מים כדי‬ ‫לקדס ד׳ כהני׳ כפי המנ ן דכהני׳ בהאי קרא דא״כ‬ ‫הציוו והעשי׳ סתרי הדדי כנ״ל לכן מפרס הוא‬ ‫דהא דכתיב הוא ונניו לילפותא ה ל ל דבר שמעכב‬ ‫בבניו וכי׳ ‪:‬‬ ‫ו ה נ ה מגמ׳ לחולין הנ״ל יש ג"כ הכרע לס'‬ ‫סני׳ ס ל ה תו ס׳ דמשני אקיסי׳ הגמ׳ ואימא‬ ‫מעיל חכס ת ייסבה וכו׳ והא הכא נמי יס לדבר‬ ‫סיף דהיינו לא יוסר מבגד גדול סבבגדי כ הוגה ״‬ ‫אלא ס״מ דאף דיס לדבר קוף אמרינן ת פ ס ת‬ ‫מועט וט׳*•‬ ‫ו ל פ ״ ן )ובואר דבל׳^ לא ה״מ לתרוצי א׳׳ק הוא‬ ‫ובניו לבר השוה כו' תיכף ומיד על הקוסי'‬ ‫ואימא מעיל * דהס״ל כפי׳ א' דהתוס׳ לגיס לדבר‬ ‫סוף לא אמרינן תפסת מועט כו׳ וא״כ הוי אמרינן‬ ‫דקרא דורחצו ממנו אהרן ובניו כדריב׳׳ח כמ״סכ‬ ‫דטעמא דריב״ח לס״ל נפי׳ א׳ דהתוק׳ וא״כ אין לן‬ ‫סוס ילפותא להא דדנר ‪-‬המעכב בבניו וכו׳ והך‬ ‫דינא דסתמא דברייחא אין חולק כלל בזה דבלא‬ ‫קידם ידיו ורגליו‪ ,‬ע ט ד תו פסזלס ןעכצ״ל דילפינן‬ ‫מהך קרא דלעמוד ולסרת הוא ובניו דהייבו דבר‬ ‫ס מ ענ ב בבניו מעכב בז וא״כ לא אייחר הך מבניו‬ ‫לאחי דבר השוה בזרעו ובכיו אבל א״א האי ק׳‬ ‫דשייך תפס ת מועט וכל' ג ס בדבר סי״ל סוף א׳׳ב‬ ‫אא׳ל כלל קרא מרסצו ו »׳ ‪ wW‬לנדיינ׳מ »"ל‬

‫המשולש‬

‫מד‬

‫וע״כ צרירלאוקמי כדרשאדר׳ יונתן דדבל המעכב‬ ‫בבניו ואז אייתר הקרא דלעמוד ולשרת הוא ובניו‬ ‫לררוי דבר הסוה בזרעו ובניו וא״כ ממילא לית׳“‬ ‫דהז״ל ל ת ק מיד עקרא דבר השוה בזרעו סל אהרן‬ ‫כי דהא ג ס לדרש זה עדיין צריך לחדס הך ס‪1‬‬ ‫דתפסת וכו׳סייךאף ני״ל קוף• ל כז מ ת ח בקיצור‬ ‫הך ס׳ לחודא* אבל על הקושי׳ ואימא כיפה וכו׳‬ ‫אחר שכבר חידש תחילה האי ס׳ דתפסת מועט‬ ‫וכו׳ דשייך ג ס בכה״ג היכא די״ל סיף א״כ ספיר‬ ‫מתרץ דדרסינן דבר ה זו ה בזרעו סל אהרן וכו׳‬ ‫וק״ל ;‬ ‫שער‬

‫לפרשת חצות‬ ‫בתנחומא‬

‫הטיס‬

‫ואתה תצוה וגו׳ ילמדנו רבעו‪ .‬קטן‬ ‫לכמה נימול כך סנו חכמי קטן נמול‬ ‫לסמנה מה טעס כסס שנימול יצחק אבינו* ותמוה‬ ‫טובא דמה זו שאלה קטן לכמה נימול זיל קרי בי'‬ ‫רב הוא* וביום הסעיני ימול״ ויותר נפלא בעיני״‬ ‫התסובה^ קטן נימול לח׳ כ ס ס סנמול יצחק אבינו‬ ‫וסבק קרא מפויס וביוס השמיני ימול״ וגס מלוע‬ ‫סמך סאלתו אהחי קרא בפרסתנו ואתה תצוה וגן״‬ ‫דלכאורה אין לו המסך כלל ״ לסאלה זו לקבוע‬ ‫אהאי קרא‪:‬‬ ‫ו נ ר א ה לבאר כ״ז עפ״מ דאית בגמ' ןקדוסין‬ ‫דכ״ט איהו מנ״ל ‪7‬לא מחייבא לממהלי׳‬ ‫דכתיב כאשר ציוה אותו אלקים אותו ולאאותה•‬ ‫אסכחן מיד לדורת מנ״ל חנא לביר״י כ״מ סכאמר‬ ‫צו אינו אלא זירוז מיד ולדורת צו סנאמל צו את‬ ‫יהוסע וגו׳ לדורת דכחיב מן היוס אשר ציוה ד״‬ ‫והלאה לדורתינס ומקשין בתוס דל״ל אותו למעט‬ ‫אותה ת״ל דהוי מ״ע סהז״ג דנסיס פעורת דאין‬ ‫מלין אלא ביוסוי״ל לאתי׳ כמ״ל מס״ב נו הג ת אף‬ ‫בלילה ״ וכ׳ בחי׳ הרב פני יהושע וז״ל ולכאורה‬ ‫קסה לאילך מ״ל לאינו נוהג אלא ביוס הקושי׳ במ״ע‬ ‫ל׳׳ל אותווהנלע״ד דקושי׳ תוס׳ לא הוי דלשתוק מאותו‬ ‫לוודאי אצטריך לאותן לוו ת ל קי ל ס מ״ת לאכתי לא‬ ‫הוי שייכי הגי כללי למ״ע סהז״ג לנסים‪ :‬פטורת*‬ ‫אלא עיקר קושי' תוס׳ אסוגי׳ זשמעמין דלמאי‬ ‫אצטריך לאתוי האי קרא אטעמא דמתצית' להא‬ ‫כמתנית׳ גופא תני דמ״ע שהז״ג נשיק פטורת‬ ‫ואהא תירצו שפיר דאצטריך להאי טעמא למ״ד דמס״ב‬ ‫נוהג אף בלילה ״ ובזה יתיישב נעי הא למקשה‬ ‫נ ק ש ד ל מר ת מנ״ל לקשה דמהיכי תיתינימאדלא‬ ‫הא‬