חוט המשולש לפרשת תצוה
א כ ן לפ׳ז ep׳׳ לכאויה א״נ מנ״ל להגמ׳ דמנחו'
י הנ׳ל ל» ל« ד מ ת חנו המזבח אפי׳ לא הקריב
ו 1נ סחרי׳^יקרכ נל נ״העמיתודא דאת ה כנ ס השני
תעשה נ ה ע כמנחת הנקר וגו׳ דכתיב בפ׳ סנחש
נ שסספרי* הא אפשר לומר דאצטריך
רחל ה ה א הא דכתיג ונסכו רגיעת ההין לכנש
האחר אתי לתעט דשל ב״הע ל״ב נסכי ם כלל •
רק דזה לית׳ דאי נימא להא לכתיב בפ עם שנית
את הכבש השני אתילרבו׳ נ ס כי ם בשל ב״הע דלא
נימא דונסכו רביעת ההין יין לכגש האחד ממעט
ב״הע• ק׳ עדיין למה כתיב כמנחת הבקר
וננ מכו דלא הז״ל למכתב כ׳׳א כנסכו בבקר לחוד
להא ה אי טעותליכא במנחות דליכא למטעי דלכבש
האחד ממעט מנחת דב״הע דהא בת׳ פנ ח ס לא
כללינהו רחמנא מנח׳ ונסכי' בפסוק אלא דבתחילה
כתיב ועשירת האיפה סולת למנחה• והדר הפסיק
הכתוב נקרא אחרינא עולת תמיד העשוי׳ וגו׳
ובתר הכי כתיב בקרא שלישי ונסכו רביעת ההין
לכבש האחד״ ומהיכי תיחא נטעי במנחו' למעט
מהך קרא זלכבס האחד אע״כ הוכיח הגמ׳ ספיר
דהאי דהדר' קרא דואת הכבש הפני כמנחת הבוקר
אתי לאיד צמי להא לאס לא הקריב הראשון
מ מ יקריגיהפני וה״ה לעסן מנחות ונסכים סאס
אין להם אלא א׳יקייגו לשל ב״הע אע״פ סלא מקריב
לסל שחרית והתינח נ פ׳ פנ ח ס פלא נאמר לין מנחו׳
ונסני׳ בחד קרא ״ אבל בפ' חצוה דתרווייהו
נאמרו בחד קרא ועשרון סולת בלול בשמן כתיב
רגיעת ההין ונסך רביעת ההין יין לכבס האחד
וגו א כ שסיר מצינן למימר נקוסייתנו הנ״ל
דאצטרין רחמנא למיהדר ומדכתיבואתהככשהשני
חעשה כמנחת הבקר וכנסכו כי היכי ללא תימא
דהאי דנתיב ולכבש האחד ממעט מנחו׳ ונסכי׳
תרוייהו נשל ב״הע דלא בעינן דלכבש האחד
אתרווייהו ייא* ולא אייתר למ׳׳סנלמיכי׳ הא 7לא
הקריב סל שחר יקריבו ג״הע בפ״ע ודו״ק :
לפרשה הנ״ל ח י ר מ קל״ה ע״ב במתני׳כמה נותנין לכהן ראשית י הגן חכתיס אומרים מסקל ה׳ סלעים ניהולא ן ט׳ כלי לעסות ממנו בגד קטן״ ואמרינן שם עלה קל״״ת ע׳יא כלי לעסות ממנו בגד קטן מר מ ארסב״ל א״ק לעמוד ולסרת וגו' דבר סראוי הוא לסירות מאי כיהו אבנט פירש״י דבתר ראשית הגז כתיב האי קרא ונו׳ ואבנט הוא קטן שיבגדי בהונה ויטל לעשות מה׳ סלעים ע״ס ואימא מעיל
המשולש
תפסת מרובה לא תפסת ואימא כיפה של צמרדתני כיפה סל צמר הית' מונחת בראש כה״ג א״ק הוא ובניו דבר הסוה בזרעו ובניו וצין אינו בכ״ה ומקסין העולם רה״ל לתרץ מיד האי תי׳ על הקושי׳ ואימא מעיל דג״כ הוי רק בכה״ג ונלע״ל לתרץ : ע פ ״ מ דאית בגמ׳ דזבחי׳ ד׳״ט ח״ר כי£״ג סלא טבל ושלא קילס בין בגד לבגד ועבל עבודתו כשירה וא׳ כה״ג וא׳ כ״ה שלא קידש יריזי ורגליו מן הכיור שחרית ועבד עבודתו פסולה ומפרש ר׳יונתן ה ט ע ם דכחיב ורחצו ממנו משה ואהרן ובניו דבר המעכב בבניו מעכב בו שאינו מעכב בבניו אינו מעכב בו ורי׳׳בח מוקי קרא דורחצו וגו׳ אהא דכלכיור שא״ב לקדש ד׳ כ הני ס אין מקדשין בו• ופירס״ימסה ואהרןחרין ובניו תרין סאףמשה כהן הי׳ בז׳ ימי המלואיס ואמינא לפרס פלוגתייה׳ דבמאי פליגי : y״ gתוס׳ בסוכה דף ה׳ ובר״ה דן< ד׳ובחגיגה דף ט׳ שהביאו סס דיס מפרסים דל״ס P׳ זו דתפסת מועט תפסת נ״א כמו דאמרינן בעלמא ימים סגיס רבים סלסה דא״ת רניס ד׳ לא כלתה מדתהדשמא עוד יותר הרבה בלי סיף אבל במקום שכלתה מדתה ל״ש 'pזז״ וי״מ אף במקום שכלתה מדתו מחזיקין המועט לעולם וסיימו שס דבת״כ יש תנאים בזה ומביאין ראי׳ מגמ׳דילן דס״ל ע״כ כ ס׳ סני׳ מהא דאמריכן סס בר״ה ובחגיגה* דעצרת י״ל חסלומין כל ז׳ דילפינן מח״המ ונילף שמנה מח״הס ומשני חפס ת מרובה נו׳ והתם יש לדבר סוף ע״ס: ו ה נ ה לפ״ז י״ל דהיינו מחלוקת דזבחי׳ הכ״ל דלכאורה לריב׳״ח דמוקי האי קרא דורחצו ללמוד ממנו דבכיור צריך מיס כדי לקדש ד׳ כ הני׳ קסי׳ דקרא זה נאמר בעסי׳ בפ' פקודי ובציוו פ' ס השא כתיב רק ורחצו אהרן ובניו ממנו מסמע דדי במיסלג' כהני׳ ואף דהא״ע פי׳ דבציוו כיון דכאמר למסה לא נזכר סמו״ זלהכי לא נזכר סמו אלא בעסי׳ זה דוחק ןא״כ לפי דרס דריב״ח הנ״ל סתרי קראי הדדי ובע״כ צ״ל דר׳״בח ס״ל דלא סתרי הדדי מסוס דבציוו סאמר הקב״ה למשה הוא ידע שפנחס*יהי' כהן לעתיד* ואמר ובניו על העתיד שנכלל בו ג ס פנ ח ס וכן מצאתי אח״זלהרמבספ״ה מהל' ביאת מקדש שהעתיק האי דינא דריב׳׳ח והי' לו גי' בגז׳ דיליף כן מורחצו אהרן ובכיו והיינו ע ס פ כ ח ס דהוי בניו ג׳ ע״ס ולפ״ן א״ם ללא הוזכר משת בציזו לויסה ) tהי׳ כה? אלא בימי המלואים לחוד ולא לעתיד* ובציוו כיון שכלל פנ ח ס שהי' כ הן לאחר
