חוט המשולש לפרשת תרומה
א מ נ ם בס׳ ר״ח מ מ אי קוסי׳ י״ אבינא דלא
כהי׳ ר' א בהו והוא דסמי מורה ע״ס י״ה
וסמי ע ס י״ה גי׳ סס״ה נגד סס״ה לאוין וזכרי מורה
עג ו״ה• ורייז זכרי עס ו״ה עולה רמ״ח נגד רמ׳״ח
מ״ע וליאורה נסתר פי׳ זה* עפ״מ סב׳ המנ׳רםי'
pb7אמרו ישרתל נעשה ונסמע והקדימו כעסה
דנ נשה רותז לעשין ונשמע רומז ללאוין ילרמז דעשה
קודיות לליזו ולכך דוחה ע׳ לצ״ת הקדימו
^ Vזה
ולפ״ז אי נימא כפי׳ ראסייז
זכרי וזה סמי דזכרי מרמז על עשין ה צ צהקדיס
אע״כ כתי׳ ר׳ אבהו דזה שמי בכתיבותו וזה זכרי
בקריאותו וא״ם ו״קתו לי לסמי כפי׳ הגאון הנ״ל
ולפ״ז מבואר המדרס באותו פרק סהקדיעו כעסה
לכסמע דמיני׳ מוכת כתי׳ ר״א הנ״ל דסמי היינו
ככתיבותו אמר הקב״ה למסה ויקחו לי תרומה
דהיינו לי לסמי כ ל ל ודו״ק:
הקטן
שער
לפרשת תרומה כ מ ״ ר דבר אחר ויקחו צי תרומה בסעהפאמר הק ב״ה למסה על עסק' המסכן אמר לפניו רל ש ע יכולין ה ס יסראל לעסותו א״ל ה ק ל ה אפי׳ אחד מיסראל יכול לעשותו פנאמר מאת כל איס אשר ידבנו לבו)ופי׳ היפ״ת דאיס ל ל ( אמרו. רבב׳ אף במן שהי׳ יורד ליסראל הי׳ יורדין בו אבנים טובת ומרגליות והי׳ הגדוליס סבהן פי׳ הנסיחיס באים ומלקטין אותן תדע סכן הוא שנאמר והס הביאו אליו נדבה נ מ ק ד בבוקר וכי בבוקר מביאין ובצהדי׳לא מביאין אלא ממה סהי׳יורדלה׳ המן בבוקר וכה״א והנשיאיס הביאו וע׳ עכ׳ע וראוי הוא ליחן דבק טוב ליתן המשך וקיסיר ע״ש רבנן ללש מקודם דאפי׳ א׳ מישרא׳ יכול לעשותו : עפ״מ שמצאתי ככתבי אא״מ זצ״ל לבאר על המדרש הנ״ל דדרש מתא דכתיב כל איש אסר ידבנו לבי דהך יתנרא דאיס אתי לאחי אפי׳ אחד יכיל לעשותו דלמא א*פ אתי למעוטי אפה סלא יביאו ה ס נדבה ותי' עפ״מ דאית׳ בשבת דילפינן איסור הוצאה בסבת מקרא דויעבירו קול במחנה וגו׳ דלא תפיקו מרהי׳ לר״ה וממאי דבסנ ת הזי דלמא כחיל הוי ומסיס דשלימא ענידתא יליף העברה העברה תי״־הכ ע״ם יכ׳ ה תוס׳ אף דהוצאה הית׳ גמסכז אי לאי דכתינה לא הוי מחייב׳ והקשו המפרשי׳ דהרי כבר כתיב במן אל יצא איש ממקומו זכו׳ ודרסינן חיסור הוצאהוא״כלמאי הו צ מו להעביר
ונראה
המשולש
קול במחנה וגס לפי האמת דמסיק דד׳ אמות נר״ה הלכת׳ גמירי לה וא׳יכ בוודהי תינוה לגנאי ה צרכו להזהיר לא תפיקו מר״הי לר״ה* ותי׳ הגנפרשי׳ דהוצרכו להזהיר בתזצחת מלחכת המשכן לסד״א דע׳ דגנלאכת המשכן ידהה שבת״ ולכתורה קשי׳ דהא לזה ל״צ קרח דמהיכי תיתי נימאדע׳ דמלאכת המשכן דוחה ע׳ ול״ת דסבת דהא שבת איח בה ע״ ול״ת וכה׳׳ג מקסי הגמ׳ בב״מ דף למ״ד ע״ס • אכן לפמש״כ התוס בקדושין דאשה י! כל לשרוף קדשיס בי״ט להך טעמא דאי׳ סירפי׳ משוס די״ט ע׳ ול״ת הוא ואין ע׳ דל׳׳ת וע׳ אבל גב* אשה דפט רה מעסה* ואיכ׳ רק ל״ת לחודאע״סות״כ ה׳׳ה די״ל דהוצרט אזהר׳גבי מלאכת המסכן דאד״ש היינו אפי׳גבי נשים סלא יוציאו בסבת דצא נימא דע׳ דל״ת כיון דליכא עשה גבייהו• ולפ״ז ממילא מונח דלאאמעשו נסים ממלת חים שלא יביאו נדבה* ולכן הו כ ח המדרס ספיר דאיס אתי לארזי אפי' א׳ מישראל יכול לעסותו עכ״ד אא״מ זצ״ל - : ו ה נ ה אית׳בבע״הט ויעבירו קול במחנה כשבת הית׳ ע״פ חשבון דבאו *ו סנה חל י״הכ ביו׳ ג׳ וממחרת י״הכ התחילו להייא וכתיב ה ס הכ»או אליו נדבה בבקר בבקר אית׳ במדרש מלמד סהביאו לפני בקריס סתוא ה׳ ו״יו וביום השנת העבירו קול במחנה סלא יביאו עוד ע״ס ״ אכן התוס׳ בב״ק ס״פ מרובה כתבו סחל י״הכ אותו סנה ניו׳ '3ני ע״כ מרבה כתחנוניס ביו׳ ב׳ וה' וא״כ לדעת תתיס׳ ע״כ צ״ל הא דהעבירו קול במחנה ביו׳ו״יו הי ועכצ״ל כהס״ד דה־י״ש דכיזול הי׳ וסלימא עבידת׳ וא״נ אינו עינרח כלל לימר די cכרזה הי׳ כמכיל כפיס פלא »לציאו כסכת דהא ההכרזס הי׳ בחול וא״כ ספיר י״ל דאיס ל עט נסיס אכן כ״ז לדרשא סל המדרס הנ״ל בבקר בבקר סהני חו לשני בקיים וע״כהי׳ הכרזה בעש״ק• אבל לפי דעת המדרש הנ״ל דקרא דבבקר בבקי אתי לארוי סהביאו ממה שירד בבקר בנקל ות״כ ספיר י״ל דהנרזה הי׳ בשנת וכבר מוכח מזה דלא אמעטי כסיס כנ״ל ולפ״ז ומבואר ההמשך המדרס : אמד מאת כל איס מוכת דאפי א מיסדאל דסובר כד 1ת הת ס׳ די״הכ הי' אז בסני בסבת וע״כ לא הי' הכרזה בסבת וא״כ ק׳ דלמא איש למעט אסה ולכך א מי ולבנן אמיו נבקר נבקר דתמה סירד המ׳ הביאי וא״כ עדיין י״ל ד ה כ ח ה הי׳ בסבת וכבר מינק' דלא נ מע ט נשיס מדהוצרט.להזהיר איסור היצאה וע״נ
דרמדרש
