חוט המשולש לפרשת משפטים
ה ל ל • זעפ׳׳ז ניחא נמי מ״ש שם הגהת מיימוני
ע״ל הרמב״ס ה ל ל אבל רב:תינו הצרפתי׳ אמרו
שכמו סש״ם בחיוב סלו• כך ש״ח אעו משלס ענ״ל
והוא סלד' לכאורה שהרי לפי פשוטו משמע דתות'
לס״ל נ ס ' ה ר א ב» /דה'צרכו לתת ט עם דמכל דין
הפרשה אלועטו ורו׳ אבל למס״כ א״ס דמוכח 7ג ס
הה־ס׳ס״לכס׳ הדאג״ל הנ״לודו״ק •
שעל
המים
לפרשת משפטים ג מ ׳ דיומא לנ״ג א»םי j״» אומר חמש מקראות שבתורה אין להס הכר ע שאת משוקדיס וכו׳ • ובדאורייתא לינאוהאינא הא דבעי רב חסלא וישלח נערי בני יסלאל ״ ויעלו עילת כבשים ויזבחו זבחים שליל^ס פריס א״ד אידי ואידי פריס* ע״ש פירש״י• לר״ח מספקי'לי׳ לאיסי ב״י פשיטא לי׳• ו ל ב מלוע פשיטא לי׳ לאיסי ב״י ולרב חסדא מבע״ל וכבר עמד נז ה הגאון בעל פ״מ בהקדמתו לחדושי ב״ק • ג ס י״לד דהל״ל רק לאישי ב״י פשיטא לי׳ ומה דקאמר לר׳׳ח מספקי׳ לי׳ • שפת יתר הוא ולל בסיגנון הזה • דלאיסי נ״י ה״ל פשיטות לפשט אבעי׳ זו * ולכך פסיטאלי׳* )לי״ח לשיטתי׳ נסתר פשיטות זז* ולהכי מדייק לרב חסלא מספק' לי^ לשיטתו דווקא : p 'n p Q Iדאיתא בזבחים דקט״ז יתיב רב הונא בר קטינא קמי׳ דרב חסדא וקא קרי י וישלח נער• ב״י א״ל הכי א״ר אסי קרנו ופסקו )פירס״י אותו היום פ ס ק ה ענודה מבכורי׳ שמסיני נצטוו על הנ הונ ה כדיליף לקמן ושמשו נדב ואביהו ע׳׳ש גפירש״י(• וע״ם בתוס׳ דפי׳ דקא קרי קאי א רנ הונ א ורב חסדא אמי קרבו ופסקו • והנה ל ב ד מל מ בהא דקר• מקרא זה דויסלח נערי ב״י דקאמר עלה קרבו ופסקו גם לפידפ״י ה ל ל אומו היום פסקו; ג ס מסיק התם דתגי׳וגס הנ הני ם הנגשיס וגו׳ רי ל ק אומר זו פרישת בכורי׳ )ופירש״• דס׳׳ל לא פסקו בכודיס עד שהוקם המשכן( רבי אומר זו פריסת לו א )דס״ל דגקיני כבד נעשו לו א כהני' זפ סקו בכורים( • וא״כ כיוןד תנ איפליגיב הכי מ ה אתי רב חסי א לאשמעינן : ו ה נ ה מצורף לזה יבואר קופי׳ אתת שהקשה מחו׳ הרבני השנון מו״ה ליב פרענקלדמאי דאית׳ ביומא דע״ה וישטחו שטוח תנא משמי׳דריב״ק א״ת ויסטחד אלא וישחטו מלמד שירד להן דבר סטעין שחיטה א״ל דבי וכי מכאן אתה למד והלא נ ב ר נאמר וזבחת מבקרך ומצאנך וכו׳ והקשה ה ל ל דמאי
המשולש
מקשי רני לריב׳/ק ר^א במס' חולין די׳ ז ע״ב ם׳׳ל לר״ע דקרא דכי ירחק מ־;ך וזנחת ל״ב הכתוב אלא ל א ^ להם בשר נחירה דבמרנר הותר להם בשר נחירה ומסיק שס דהיינו דהותר להם רק בחולין דבקדסיס אף במדבר טעון סחיטה ומשבאו לאר׳ן נאסר להם ב״נ אף בחולין ור׳ ישמעאל ס״ל בסר נחירה לא אשתרי כלל ע״ם וא״כ מאי קושי׳ אימא דריב״ק ס״ל כר׳ ישמעאל וכי היכי דלא נטעי לומל כר״ע דהותר להם ב״נ במדבר וקרא דזבחת קאי משנכנסו ל א ח ולכך ב״ר גבי סליו וישטחו שטוח מלמד שירד להן במדבר דבר הטעין שחיטה לגלות דגם במדבר הי׳ טעון שחיטה ילהכי כ״ר גבי סליו כ» היכי דלא נימא בקדשי׳ מיירי רק דגבי שליו דהי׳ עזפת דל״ח להקרבה וא״נ מוכח 7ג ס בחולין צריך סחיטה עכ״ד )וע׳ )וזה בא״ת ע״הת אחרי( • ן ו ל ב א ר קושי׳ החכם הג״ל• נקדים דבהאיקלא דויעלו עולת איתא בחגיגה דף •U דאיכא תנאי דפליגי אי עולת תמיד הוי או עולת ראי׳ הוי וקאמר ה ת ם אייי• דר׳ ישמעאל ור״ע פליגי נוני ב הני דר״י ס״ל עולת ראי׳ הוי ור״ע ס״ל שלת תמיד הוי ונראה דר״י ור״ע בהא לסיטתייהו אזלי: ד ה ג ה ראיתי לס׳ אור,יקרות כתב די״לד במאי דכתיב ויעלו שלת ויזבחו זבחים סלמיס מ ח ע סיגה הכתוב למכתב גני שלת לשון ויעלן דהיינו הקטרה וגני סלמיס כתיב ויזנחו דהיינו שחיטה לחוד דהל״ל נמי ויגישו סלמיס דהיינו הגשת אמורין וכן מציגו בכתוב בפ׳ כי תשא ויעלו שלת ויגישו שלמים • ותי׳ ע״ו ב' תרוציס הראשון למ׳׳ד עולת תמיד הוי ניחא דאפסר לומר דהוי אחר תמיד של ב״הע דאסיר להתריב שלמים אחר תמיד ^ ב״הע כדדרסי עליה הסלם וכו׳* אך באמת לא קפיד קרא אלא אהקטרה אכל לסחוט מותר נדאיתא בפסחי׳ והאימורין מעלה ומלינה כראסד של מזבח• ולפ״ז א״ש דכתיב רק ויזבחו סלמיס• דשחיטה הותר׳ אחר תמיד סל ב״הע ולא ה ק טר ת אימורין אלא מעלה ומלינה ולכך לא כתיב ויגשי סלמיס• אכן התינח למ״ל שלת תמיד הוי אבללמ״ד עולת דאי' הויהדקו״ל* ועוד תי׳חי׳ ב׳דאףלמ״ד עולת ראי' הוי דס״ל דאוחו היום פ ס ק ה עבודה מ ט ר י ם ואפשר לומר בפסקת אחר הקרבת ה של ה ופוג ה״ל זרים וביון דסחיטה בזר כשירה הותר להם רק לסתוט ולא להקריב השלמים עכ״ד •
והגח
