עד שיכה את שניהם ובוודאי משמע כל א' בפ"ע ודו"ק:
לפרשה הנ"ל
7גמ׳ הס״ל כם׳ הראנ״ד ה ל ל דכמו דרעהו דש״ש עד שינה את שניהם ובוודאי מסמע כל א׳ בפ״ע ממעט מעיקר תסלוונין כן נוני בס״ח ממעט אף. ודו״ק : מעיקר תשלומין ולא מן השבועה בלבד״ וכיון שכבר ^ לפרשה הג׳׳ל • מוכח דגש״ח פטר קרא אף בפשע מתשלומין• אלמא דרעהו הנאמר כס״ח מכל דין הפרסה ב ב ״ מ לנ״ו ע׳׳א במתגי׳ העבדים והשטרות אמעטו* מזה אנו למדין דגס רעהו הנאמר בש״ס והקרקעות והקדשות ס״ח אינו נשבע מכל דין הפרשה אמעוט אפי׳ בפסע״ ולפ׳יז ממילא לש אינו )נשלם* ומסרש הגמ' דנ״ח ע״ב טעמא מתורץ קושי׳ המהר״ס סיף דאי ל״כ רעהו כלל בש׳יח דמילתא מקראי ע״ס ו ל התוס' שם וז״ל ש״ח אינו אלא בס״ש לגד* גס״ס גופא לא הוי ידעינן דבא נשבע וה״ה דאיגו )נסלס דאפי׳ ס״ש אס פשע נראה ללא )לשלם* מדפריך לקמן מהשיכר את הפועל למעט ג ס בפשע כלל״ אלא הוי מוקמינן אמסתברא לסמור וכו׳ ולא משני כשפשע• ןרט דמכל דין כלו א ולא הוי אמרינן כלל האי ס׳ דמכל דין ח״מ הפרטה אמעוטי וכו׳ ע״ס • ומקשת הש״כ 3 הפרשה אמעטו• רק לפי האמת שנאמר כברבש״ח ה״י ם״ו דאשתמטת׳ להתוה׳ רישא דלקמן דנקט אין רעהו דממעט גם פשע כס׳ ה ר אל ד ה ל ל ומוכע לו סכר סבת* לפיכך אין אחריות סבת עליו משוס דמכל דין הפרשה אמעוט ה״ה בס״ש אמרינן הכי ככ״ל : דהוי רק ס״ח אסנת * ואי מיילי כשפסע אף בש׳׳ח לפ״ז התוס׳ סב׳ דמכל דין הפרשה אמעטו חייב* עכ״לונ״ל לתרץ קושי׳ הש״כ: ' עכ״סל נמי כס׳ הראב״ד ה ל ל דהא בלא ר ה נ ה י״לד למה נטרו התום׳ עד הכא במפרש הא לא סגי דאי לאו הכי ק׳ על הגמ׳ גופא מנ״ל הגת׳ טעמא דמילתא מקראי• ולא כתבו למימר הכי כנ״ל וא״כ כיון דע״כ ס״ל כס׳ ה ר א ל ד זה מיד במתני׳ לעיל דנ״ו • וגס לפי פשוטו משמע ק׳ מה להם להוסיף עוד טעם זה דמכל דין דתום׳הוכיחו בש״ח מס״ש דמוכח מדפריך לקמןא״כ הפרסה אמעוט* אלח בוודאי נראה דהאמת כן הכי הל״ל ״ נראה לה״ה דאינו מפלס דהא ס״ש הוא כוונת תתוס׳ במס״ב דה״ה דאינו משלם כוונתם אס פשע נראה דלא מסלס* ג ס הלשון וה״ה דאינו מסלס* הלס ן ה״ה מגומגם דהכי הל״ל דאפי׳ אינו כס׳ ה ר א ל ד דכמו דרעתו דש״ס ממעט תשלומין ה״ה רעהו דס״ח ממעט וזה אינו כ״א בפשע ומה״ט משלס כמש״כ נש״ס אפי׳ אס פשע וכו׳ לכלל לפרש דברי התום׳: ניחא שציינו התוס׳ דווקא גגמ׳ סמפרש ה ט ע ם במניהס שוה מתיבת רעהו למשמע דגס המיעוטים ע פ מ ״ ש כ הרמב״ס פ״ב מהל׳ שכירות ה׳׳ג ח״ל ויראה לי שאם פסע הסומר וכו׳ ״ שוין בסניהס שע״ז יסד הראב״ד סברתו ה ל ל : והי׳ ס״ח יסלס וכן אס הי׳ ס״ש א ס פסע בג״וא באמת אין כוונת התוס׳ להוכיח דבס״ח חייב לפלס* וב׳ ע״ז הראב״ד א״א הרי אמרה ממעט ג ס פסע מק״ו דס״ש דמוכח מדפרין התורה כלל ופרט בש״ח וכלל ופלט בס״ש• מה ס״ש לקמן דאף דליכא בש״ש הדין זה* מ״מ בס״חעצמו מיעט את אלו מעיקר חסלומין אף ס״ח שמיעט מוכח מס׳ ה ר א ל ד ושוב באו התוס׳ לחדש עוד את אלו מעיקר חשלומין ולא מן השבועה לבל״ דהשתא שזכינו לס׳ הראב״ל ה ל ל • מעתה יש יותר עכ״ל והנה לכאורה מוכח דתוס' לה׳׳ל כם׳ הראב״ד חידוש דאפי׳ ב ש״ ס א ספ ס ע אספ טור מדפריולקמן ה ל ל* 7אל״כ לא הוי צריכי לפרש דמכל דין הפרשה וכו׳ וסיימו דלא תקפה אגמ׳ גיפא מ ל ל האי ס׳ אמעפו אלא הוי סגי להו נטעתא דהראב״ד: לומר כן גם בש״ש לזה קאמרי דס״ל להגמ׳ דמנל נראה דמ״מ י״ל דם״ל להתום׳ ג״כ כ p׳ דין הפרשה אמעטו ל ל השתא דזכינו לס ה ר א ל ד י הראב״ד ה ל ל ומ״מ צריכי לטעס שכתבו ה ס • ניחא האי טעמא לומר לעכל דין הפרשה אמעיט כתיב ד הנ ה המהר״ס סיף ונקשה השת׳ דכבר דפרושא דתאי רעהו פוין כמו רעהו לכתיב בס״ת דמכל רעהו בש״ס דפטור מתשלומין אפי׳ פשיג* דממעט מכל דין הפרסה אפי׳ בפשע מכת P׳ הפרשת אמעטו י/״כ ל״ל רעהו כלל בס״ח• הלא ה ר א ל ד הנ ״ ל וה״הב ש״ שכלל: ו ל פ ״ ן ממילא מבואר קושי׳ תפ״ב ה ל ל ממה ‘ י לל אף שהוכיחו התום' מדפריך לקמן וכו' דס״ל לתגיי׳ האי ס׳ דמנל הפרסה אמעטו שהוכיחו התוס' גש״ש מדפריך לק׳ין וכו׳ מ״מ קשי׳ מלל להקשות דלמא אתי רערsו בש״ש דהיינו לבתר שכבר הקדימו וקבעו מסמורת דוודאי בס״ח לכ״ע אינו עסלס בפשיעת מp׳ ה ר א ל ל למעט רק בלא פסע ומרל לאוקמי גס בפשע לכלל
אכן
וא״כ
אכל
ה?״ל
