חוט המשולש לפרשת בשלח
והנפש אשר תעשה ביד רמה" הוקשה כל התורה כולה לעבודה זרה, מה עבודה זרה דעביד מעשה בגופיה (ומחמר לא מנהיג אלא בקול). ועוד תנן: "המחלל את השבת בדבר שחייבין על שגגתו חטאת"- מכלל דאיכא מידי דאין חייבין על שגגתו חטאת מאי ניהו לאו מחמר? לא בתחומין ואליבא דרבי עקיבא (ופירש רש"י אליבא דרבי עקיבא דאמר תחומין אסור מהתורה והוי מחלל שבת ומיהו אין חייבין על שגגתו חטאת) והבערה אליבא דרבי יוסי דאמר ללאו יצאת" עיין שם, ומדלא אוקמא אף כרבנן ובתחומין די"ב מיל דהוי דאורייתא אלא על כרחך דגמרא דידן לס"ל כהירושלמי ואמינא לתרץ קושיא זו על הרי"ף והרמב"ם דאדרבא מסוגיא זו הוכיחו דגם גמרא דידן ס"ל כשיטת הירושלמי:
דהנה לכאורה יש להפליא בסוגיא זו כיון דרבא השיב ב' תשובות. ומה דמשני "לא בתחומין וכו'" אכתי לא מתרצא קושיא קמייתא דבעינן דעביד מעשה בגופיה. ותו יל"ד על לשון המתרץ דבשינויא: "לא בתחומין קאמר ואליבא דרבי עקיבא"- בתוספת וי"ו ובאידך שנויא: "לא בהבערה אליבא דרבי יוסי"- לא קאמר בוי"ו הנוספת כדאמר בשנויא קמא לכנ"ל לתרץ כל זה:
עפ"מ דלעיל דף ס"ט קאמר הגמרא לרבנן אצטריך הסמיכו' ""תורה אחת יהיה לכם והנפש אשר תעשה ביד רמה"- להקיש כל התורה כולה לעבודה זרה" והקשה התוספות שם דיבור המתחיל: מה ע"ז שחייבים על זדונו כרת וזה לשונו: "וא"ת דרבנן דהכא רבי עקיבא והא אית ליה בכריתות דהאי קרא במגדף במברך את ה' כתיב ולא בע"ז? ויש לומר דלישנא דנקט הכי: "הוקשה כל התורה כולה לע"ז" נקט אליבא דרבנן דרבי עקיבא ואליבא דרבי עקיבא אית לן למימר הוקשה כל התורה כולה למברך את ה'" עכ"ל התוספות. וקשיא לי דוודאי שם שפיר כתבו התוספות דלדינא ליכא נפקא מינה אי אמרינן הוקשה כל התורה כולה לע"ז או למברך את השם כיון דבתרווייהו זדונו כרת ושגגתו חטאת, אולם כאן בקושיה על רמי בר חמא דמקשה רבא מסמיכת זה לענין דצריך מעשה בגופיה אין זה קושיה כי אם לרבנן דמגדף, היינו ע"ז שאינו אלא ע"י מעשה של ד' עבודת. מה שאין כן לרבי עקיבא דמגדף היינו מברך את ה' דהוא בדיבור בעלמא ולא במעשה. אם כן אין מקום לקושיה קמייתא של רבא על רמי בר חמא. אכן צריכין לומר דאפשר רבא רוצה לאוקמיה דברי רמי בר חמא אך לרבנן ולכך הקשה שפיר:
ולפי זה מבואר דבאמת התרצן משני גם אקושית קמייתא והכי קאמר לא בתחומין והיינו לכולי עלמא אף לרבנן בתחומין די"ב מיל דגם רבנן מודו דאסור מן התורה כדעת הירושלמי הנ"ל אלא דעדיין אינו מתורץ הקושי' קמייתא דבעינן דעביד מעשה בגופיה וע"ז מתרץ ואליבא דרבי עקיבא היינו דרמי בר חמא סבירא ליה כרבי עקיבא דמגדף היינו מברך את ה' דלא הוי נמי מעשה ולכך ניחא דאמר בוי"ו הנוספת "ואליבא דרבי עקיבא" באשר שהוא וי"ו המחלקות כלומר שתפקידה לחלק דמה שאמר "לא בתחומין" קאי על הברייתא, ומה שאמר "ואליבא דרבי עקיבא" קאי אליבא דרמי בר חמא. ומה שכתב אחר כך "והבערה אליבא דרבי יוסי" הוא באמת עוד תירוץ שנית על קושיה שנית של רבא מהברייתא, ועל קושיה הראשונה עדיין צריך לומר כתירוץ הראשון: דרמי בר חמא סבירא ליה כרבי עקיבא- דמגדף היינו מברך את ה'. ולכך לא קשה ואל יבא דרבי יוסי בוי"ו המחלקות כמו בתירוץ הראשון. וממילא מוכח מהא דאמר בתירוץ הראשון בוי"ו המחלקות דגמרא דידן סבירא ליה גם כן כשיטת הירושלמי הנ"לל ואתי שפיר שיטת הרי"ף והרמב"ם ודו"ק:
לפרשה הנ"ל
בילקוט פ' זו בשם מדרש וזה לשונו: ""הנני ממטיר לכם לחם" "לכם"- ניתנה ולא לכל אומה ולשון שאם יכנסו כל האומות לספות מן המן אפילו כל שהוא אין יכולין. "לחם"- ג' שמות יש למן לחם ,דבש שמן וכו'" עד כאן לשונו. ויש לשאול הסמיכות מנך ב' דברים, וגם מאי אשמעינן המדרש בזה?:
ונראה על פי הגמרא דע"ז דף ס"ח: "אמר רבא: הלכתא נותן טעם לפגם מותר ועכברא בשיכרא דאסר רב לא ידענא אי סבירא דנותן טעם לפגם אסור ולית הלכתא כוותיה, או דסבירא ליה נותן טעם לפגם מותר ועכברא בשיכרא אשבוחי אשבח." ומקשין העולם: מאי מספקא ליה לרבא אליבא דרב? הא רב עכס"ל: נותן טעם לפגם מותר- לפי מה שכתבו התוספות בעבודה זרה דף ס"ו תחילת דיבור המתחיל מכלל וכו': "דכל איסור דהוי במשהו לא אמרינן ביה נטל"פ נותן טעם לפגם מותר דמשהו מיהו הוי" עיין שם, והנה למ"ד נט"לפ אסור מסיק בפסחים דף מ"ד דילפינן מגמרא והנה לרב דסבירא ליה עכברא בשיכרא במשהו אם כן ליכא למילף כלל מגמרא דיש לומר דהא דהוצרך הגעלה דלמא יבשל ישראל מין במינו דהוי במשהו וממילא אף נותן טעם לפגם אסור אבל לעולם במין בשאינו מינו בוודאי לרב נטל"פ מותר כיון דליכא למילף לדידיה מגמרא ואם כן מאי מספקיה לרבא אליבא דרב עכ"ד:
ול"נ לתרץ קושיה זו דאף דסבירא ליה לרב מין במינו במשהו מכל מקום איכא למילף במין בשאינו מינו דנט"לפ אסור מדהוצרכו להגעיל הכלי מדין דליכא למימר שמא יבשל ישראל אותו המין שבישל הנכרי והו"ל מין במינו במשהו וגם נותן טעם לפגם אסור דק' דהא עיקר אכילתם במדבר היה המן ולא יש חשש שמא הנכרי בישל אותו המין שהרי לפי המדרש הנ"ל לא היה אפשר להיות בידם שום דבר מן המן לעולם אע"כ מוכח דגם בעין בשאינו מינו נט"לפ אסור ושפיר מספקא אליבא דרב:
