חוט המשולש לפרשת בא
ולפ״ז> הדס אשר בסף למה
ע פ מ ש ״ כ רש״י בחומש מן חזר ושנאו סצא תתמר טבילס־אחוו לג׳ מתנות ולכך נאמר עוד אשר בסף שתהא כל נתינה מן הדס אשר בסף ע״כ הגעה טבילה עכ״ל והוא ממכילתא ו ל p3׳ בנין אריאל וז״ל ראוי לשית לב מדוע לא נרמז דין זה לעיל ב ל החילש בצ'וו הקב״ה למסה ולמה המתין בזה ב ל מסכו בציוו משה לישראל• ונלע״ד ד ב ל שלמעלה לא הוצרך לדין זה להשמיע• עפ״מ דאיתא במכילתא סף הוא אסקופה• ולפי שכבר נודע השינוי שבין ל סלמעלה ובין פ' )וסכו • כי 5סס נאמר ונתנו על טתי המזיזת ועל המשקוף • וכאן כתיב על המשקוף ועל שתי המזוזת וידוע דקיי״ל אין מעבירן על המצות דלכך חטאת הפנימיס נותן סירי הדס אל יסוד מערבי לפי שפגע בו תחלה וטון דסף הוא אסקופת הבית* וסס הי׳ הדס שנתן על הבתים בדין הוא להקדים המתנות המזוזת שפוגע בהן תחלה וא״חכ על המשקוף שלמעלה ולכך הקלים הקב״ה המחזת למשקוף ומזה יש ללמוד טעס נתינה הי׳ טבילה אחרת דאל״כ למה נאמר על שתי המזוזת תחלה שהרי לפי הקדר הפונה דרך ימין ראוי להיות-תחלה מל המזוזה סבצד ימין ומשס על המשקוף וווסס על המזוזת שמאלית • אע״כ מוכח שע״כ נתינה הי׳ טבילה אחרת וא״כ טבל בסף ונתן על מזוזה הימנית ושוב טבל בסף ונתן על מזוזה השמאלית סקרונה לסף יותר מהמשקיף ואח״ב טבל בסף והזה על המשקוף המאוחר סבטלס* וכ״ז נ פ׳ שלמעלה אבל 3פ׳ משכו סהקדיס מסה המשקוף לסתי המזוזת לא הוי סיגעינן מיני׳ דע״כ הג ע ה טבילה עד שהוצרך לפרס בביאור עכ״ד פח״ח : ו ה נ ה לכאורה ליח׳ לדברי הגאון הנ״ל לומר דבציוו הקב״ה למסה שנאמר על שתי המזוזת ועל ■המשקוף• מזה יס ללמוד בלא״ה סע״ב נתינה טבילה אחרת דהא עיקר ה ט ע ס משוס דאין מעבירין על המצות• א״ג הי׳ ראוי לפי הסדר ליחן ב הג ע ה אחת מקודם על המזוזה שבצד ימק ועל המשקוף ועל המזוזה שבשמאל• דהא י״ל דהציוו הי׳ ליתן מתנה אחת כאחד על שתי המזוזו'״ דהיינו ב הג ע ה אחת לשתיהן בפעם אחד* ואח׳׳כ על המשקיף ולעולס הכל בטבילה אחת רק דעדיין א״ש דבלי הגאון הנ״ל דהא באמת ק׳ הא דכחיב שתי המחזת דהך תיבת שתי יתורא הוא אע״כ אתי לאחי דעל שתיהן הי׳ הג ע ה בפ׳׳ע לכל אחד* וא״כשפיר מונח מיני לע׳׳ג הג ע ה טבילה ג
המשולש
מבואר דברי ר״ע דלכך׳יליף מקרא דציוו ■ משה לישראל דהא בהך קרא דצ ווהקב״ה למסה לא יליף לומר סאת״ל שתי׳דהא אצטריךשפיר למור שתי המזוזת הנ״ל דלא נימא הגעה אחת לשתי המזוזת ואח״כ על המשקוף ולעולם טבילה אחת לכולן־ משא״כ בציוו משה לישראל דנאמר בהדי׳ על המשקוף תחלה וגס כתיב מן הדם אסר בסף לארוי דע׳׳כ הג ע ה טבילה ד ה ת ס וודאי שתי מיותר דמהיכי תיתי נימא דבעינן מתנה אחת על ב׳ המזוזתללא צורך• כיון דל״ש בזה אין מעבירין על המצו׳ כיון דכבר נתן על המשקוף מתחילה ודו״ק :
לפרשה הג״ל ב ה ג ד ה של פסח עשר מכות הביא הקב״ה במצרים על המצרים ואלו הן 7ס וכו׳ ר׳ יהודא הי׳ נותן בהן סימני׳ וכו׳ וי״לד חדא למה לא אמר בקצרה עשר מכו׳ היא* דס וכו׳ ומלת ואלו הן שפת יתר הוא גם מ״ס על המצרים שפת יתר הוא וכי לא ידעינן דהמכות הי׳ על מצרים • ג ס )נ״ס ל״י הי׳ נותן ב ה ם סימני׳ דמאי כעי בהא ולמה ר׳ יהודא דווקא נתן סימנים אלו* וכ״ל דרך דרוש : ו נ ק ד י □ מש״כ בס׳ זנרון יעקב בפ' ד בגנ״ש דבר נא באזני ה ע ם וישאלו וגו׳ למה דקדק הכתוב לקרותם בלשון ע ם ולא לקרותם בלשון ישראל ותי׳ בטוב טעם • לפי המבואר דשבט לוי לא הי׳ להם שיעבוד במצרים • והנה רש״י פי' בחומש וכ״ה ס״ק דברכות דבל נא באזני ה ע ם אין נא אלא לשון בקשה וכו׳ סלא יאמר אותו צדיק ועבדום ועינו קייס ב ה ם ואח״כ יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם • ואית׳ בסנהדרין צ״א דשאילת כסף וזהב הי׳ בשכר עבודה ע״ש וממילא לא הי׳ מגיע לשבט לוי שלא הי׳ בהן השיענוד• ואיתא בחולין פ׳ הזורע דרב מספק׳ לי׳ אי לוי׳ מקרי עס או לא ; וא״כ אי שבט לוי לא מקרי ע ס א״ס דלהכי קאמר דבר נא באזני ה ע ם דייקא וישאלו לאפוקי שבט לוי דלא מקרי ע ס עכ״ד : א מ נ ם ראית* להמפרסי׳ שפירשו בענין אחר עפ״מ דאיתא במדרש דהערב רב לא רצו לצאת ממצרים עד שנאמר להן ו ^ ו וגו׳• אז נחנו עיניהם בממון והסכימו לצאת • וידוע דישראל נקרקי׳ עמי והערב רב כקראי'עם וז״ש דבר נא באזני ה ע ם דהיינו הערב רב וישאילו ועי״ז יסכימו לצאת : יש סתירה לזה עפמש״כ רס״י בחומש ולמה הביא עליהן חושך לפי שהי׳ באותו דור רשעים שלא I a
אכל
