חוט המשולש לפרשת בא
פ הי׳ ה פ ס ק ביןג״י הראפוני׳לג׳ האחרוני׳• דלכך לא נ תיב סשה ימים ט כל סלסת הי׳ רצופיןמשא״כ המשה ימים לא הי׳ רצופים כנ״ל : ו ב ל ה מבואר דברי רס״י דמתחילה כתבו סלסת ימים סלוס סל ימים* והיינו כנ״ל דלגךל״כ ששה ימים מהי׳ ה פס ק באמצע״ וסלם ימים בלי ה פ ס ק והיינו שהי׳ סבת בינתיס* וע״ז תקשי באמת מדוע לא שימש בשבת כאמת והי׳ משוכה משאר )גנות סשמשו ז' ימים רצופים ולכך מסיים דהרי בלא״ה ק׳ ולמה הביא עליהן חושך דלא הוי דומה לשאר מכות שהי׳ נלר,ו בגופס ובמאודס ככ״ל וצ״ל דבאמת לא כחשב החושך עצמו כלל למכה אלח שנמשך למצרים עי״ז רעה שלא ידעו מקבורת רשעי ישראל וגם מפני שאלת הכלים ככ״ל וא"כ מה״ט לא הי׳ החושך בסבת דל״ש ט ע מי ם ה ל ל• וא״נ א״ם דכתיב שלשת ושלשת ול״כ סמה ימים• דסבת הי' ה פ ס ק בינתים כ ל ל וק״ל:
לפרשה הג״ל ב י ל ק ו ט וד׳ ה נ ה כל בכור אפי׳ ממקומות אחרים מנין שאפי׳ מצרים שהי׳במקומות ’ אחרים ת״ל למכת מצרים בבכוריהם* רביסת מ הו 7א*ך מוכח מקלא דלמכה מצדים בבבור׳הס שאפי' בכורי מצרים שתי׳ במקומות אחליס מתו ולל : ד ה נ ה לכאורה י״ל* בפשיטות הוכחה לזה* לאפי׳ בכורי מצרים סהי׳ במקומות איורים נלקו • דאי נימא ללא סלט המכה במקומות אחרים ק׳ דהא באמת ה ק ל ה התרה להןבמבות בכורות• ולמה לא סלחו בכוליהן למקום אחר אע״נ מזה גיפא מוכח שנאמר להן כן בהתראתן שגס הבכורות ' במקומות אחרים ימותו; יש לסתור הוכחה זו מהא ס ל רס׳׳י בחומש אקרא דאין בית אשר אין שם מת * דבבית אסר לא הי׳ הבכור מת הגדול שבבית עכ״ל• ובוודאי נאמר להן כן בהתראתן• וא״נ אי הוי משלח בני הבכור למקום אחר • הי׳ המכה פוגע בעצמן * ומה״ט לא רצה האב לשלוח מביתג בנו הבכור* או אפשר שמה״ט לא הלכו משם הבכורי׳ פחסו על אביהן ״ אבל לעולם י״ל שאס הלכו הנכורי' למקומות אחרים הי׳ניצולי׳:
אכן
א ב ! נ ם הא לי ת׳ מ ה א דאיתא בילקוט תהלי ס סי׳ קל״ו למכה מצרים נ ב כו רי ה ם י נ כנ סו כל הבכורים אצל אבוחיהס ואמרו כל מה שאמר משה הני א עליכס אין אתם מבקשים שנחיו • באו והוציאו
המשולש
את העבריים מטניני״ ואס לאו אנו מתים* השיבו להם אף אם כל מצרים פתו* איכן)וניחן לצאת העבריים וכו׳ מה עסו הבכורים* מיד יצאו ונטלו כל א׳ חרבו והרג את אביו שנאמר למכה מצרים בבכוריהס עכ״ד וא״ג אין לומר דמה שלא סלחו הבכורים למקומות אחרים מפני שחסו על אביהם או אביהם חסי על עצמם־ הרי בסוף הבכורי׳בעצמם הרגו את אביהם כדי להציל עצמם * טפי הוי עדיף לילן מסס וינצלו ממילא• והס ני מטרתא ל״ל להרג בעצמם את אביהם ואף את ׳ל שלא הניחיס אביהם כדי שהם לא ימותו מ״מ אחר שהרגו את אביהס הי׳ יבולין להנצל בבריחתם מפס* אע״כ שכבר גידע להם בהתראתס דאף במקומת אחרים ימותו הבכורים • ו מ ע ת ה מבואר היטב כוונת הילקוט דז״למכין דאף הבכורי' במקומת אחרים מ ת ^ לאין לומר דמוכח מדלא הלכו משם י׳׳ל דלמא חםו על אביהם או אביהם חסו על גופם בעצמם־ כנ״ל ולא הניחו אותם לילך עז״ק דכחיב למכה מצרים בבכוריהס ולא כתי׳ למכה בכו ד מצרים מזה מוכח כדברי הילקוט דהנכוריס בעצמם הרגו המצרים אביהם* וא״כ כיון דבעצמס הרגו אביהם בוודאי ק׳ אמאי לא הלנו הבכורי' ממצרים והי׳ ניצולים אל׳ 0״מ כבר גאמר להן בהתראה שאף במקומות אחרים ימותו הבכורים וק״ל :
שעד
המים
לפרשת כא ב ג ט ׳ דמנתו׳ דל״ד בית סאין לו אלא פצים א' ר״מ מחייב במזוזה מ״ט דר״מ דתני׳ מזוזות שומע אני מיעוט מזוזות סתי׳ כשהוא אומר מזוזת ב״פ שנים סאפ״ל הוי ריבוי אחר ריבוי ואינו אל)} למעט דברי ר׳ ישמעאל• רע״א א״צ כשהוא אומר על המשקוף ועל סתי המזוזת סאח״ל שתי ומת״ל שתי זה בנה אב כ״מ שנאמר מזוזת אינו אלא א׳ עד שיפרוט הכתוב ספי׳• וי״לד דקדוק עצום על ר״ע דהנה בציוו הקב״ה למסה כתיב ונ תנו על סחי המזוזת ועל המשקוף ושוב באמירת מסה הציוו לישראל כתיב והגעתם אל המשקוף ואל שתי המזוזת ושוב כתיב וראה את ה ע ם על המסקוף ועל שתי המזוזת ויליף ר״ע מהאי קרא שאמר משה לישראל על המשקוף ועל שתי המזוזת ומלוע לא יליף מקרא המוקדם בציוו הקב׳׳ה למסה לנ תיב על פתי המזוזת ועל המשקוף ותמה אני סלא הרגישו המפרסי׳ בזה ונראה לבאר בטוב ט ע ס
עפמש כ
