חוט המשולש לפרשת וארא
לא הית׳ יכולה נחש לטעון דברי הרב מ׳ סחוה
לא סמעה מפי הרב בעצמו • ולעולם ס׳ חיצונה
היא דהסליח חייב מסוב דברי הרב ודברי התלמיד
וע״כ סופך 7ס הל,ד ס האי לב״נדמצוה על העוברין
ולכך הוצרכחי לבא חליכס מילדות העבריות• כי
מילדו׳ המצריות מצוה על העובלין ננ״ל ולו״ק:
אשר
שער
לפרשת וארא ר ש׳יי בחומם 3פ׳ זו בפכוק ואני אקשה את לב פרעה • וז״ל מאחר שהרשיע והחריס כנגדו וגלוי לפני מאין נחת רוח באומת עכ״וס לתת לב טלם ׳ טוב לו שאתקשה לבו למען הראות מופתי )ופי׳ בשפתי חכמים לפי שיודע הס ס שהאמת אינן עוסין הסיבה אלא מיראה והאדם יראה נעיניס סעושין תשובה ואינם יודעי׳ שמיראה עוסין וכשיראו ה ע ם סאעפ״כ נענשים יהי׳ פלסתר לתורתו• לכן מקשה את לבס לבל יעסו חשובה כלל( • ואעפ״כ בחמס מכות הראשונות לא נאמר ויחזק ר' את לב פר ע ה * ומאז והלאה נאוור ויחזק ד׳ וגו׳ עכ״ל וים לתת תיבור והמםך בכיונת רס״י • למ״םכ רש״♦ ותעפ״כ בחמס מכות כו׳ למס״כ תחלה • שהקשה חת לבס מאתר שהרשיע והתריס כנגדו ונו׳ : עפמ״סנ הס״לה משס קונטרס האר״י • יזהא לנתיב לכה ואשלחך אל פרעה ס ה ס ב׳ הפכיס ב ו:א א׳ דלכהמסמע מעצמך• ואשלחך משמע בשלייזותו משים לשליחות זה הי׳ צל טובה לישראל בעיקר השליחו'סהיא לגאולת יטראל ומצל אחר נמפך רמה להם ם3כל הסליחו׳ הי׳ מכביד העבודה לישראל כ:דס נרפים אתס נדפיס* תכבד העבודה כו׳י וידוע שאין הקב״ת מיחד שמו על ה ר ע ה אלא על הטיבה לכן מצד הר ע ה הנמבך לישראל אמר לכה לפי שלא רצה ליחד שמו עליה ״ אכן מצל הטובה יחד הדבר לעצמו ואמר ואשלחך עכ״ל אכן לפ״ז קסי׳ ללא יתכן לכתוב ויחזק ד' כיון טנמשך מזה רעה לישראל ואמר תכבד העבודה : ו נ ר א ה דגסזהלק״מעפמ״סכ הלאב״ד אמתנית< דמספט רסעיס בגהינס יב״ח משפט מצדים יב״ח* וכ׳ בשם בעל סדר עולם דמכה ראשונה הי׳ באייר• שנאמר לקושש קש לתנןואימת התבן מצוי באייר ע״ש וידוע מ״ש נמ״ר הובא ברס״» דשוס מנ ה לא הית׳ משמשת עס התלאתה יותר מחודש* ולפ״ז מכה פסית הית׳ בתפרי)אמד המגיה ע׳במס״נ אאמ״חנ״לבע׳ בא בס ס הא״ע• ס הפסק
ונראה
הנזשולש
לא
טני חדשי׳ הי׳ כין מכת ברד לארבה בעבור הצומז לכס מן השדה עכ״ל( וגרסי׳ נר״ה דבל״ה בטלה עבודה מאבותינו ממצרים א״כ מר״ח חסרי ואילך לא הי׳ בטליחו' סוס רעה כ״א צד טובה לחוד וא״כ ניחא דגה׳ מנות הראסונות ל״נ ויחזק ד' כיון שהי' נמסך ממנו צד רעה מצדטהי׳ מכביד העבידה אבל ממכה ססית ואילך שהית׳ בחסרי סבטל העבודה מאבותינו א״ם דכתיב ויחזק ד׳ והיא קרוב לאמת: ו ה נ ה הא״עכ׳אקרא דואניאקסה את לב ס ר ע ה• וז״ל ור׳ ישועה אמר ואני אקשה לסבול וכו׳ עכ״ל והבנתי פרוסו מתיך דברי בעל העקידה דמ״ם ואני אקשה את לבו היינו דבאמת לא הי׳ הקשות לב מאתו ית׳כנ״לאלא באמת הי׳ מלוע לבב פרעה וקשיות ערפו אמנם מ״ס ואני אקשה כו׳ ר״ל סד׳ החזיק נחו ולבו לסבול כל המכות סלולי זה מאחת או מסתיס מ הנ ה כבר הי׳ מת כמ״ס הכתוב ואולם בעבור זאת העמדתיך למען הרבית מופתי וגו׳ ״ ונראה דרס״י מיאן בזה* 7א״כ הקושי׳ במ״ע מ״ט ל״נ ויחזק ד׳ עד מכה ששית* כיון שלא הי׳הקסות לבו מאת ד׳ : ממילא מובן המסך דברי רש״י לפי שהקדיס תחלה על ואני אקשה מאחר שהרשיע והחייס כנגדו וכו׳ ו נ ד שלא תקשה מדוע לאפי׳ כדברי הא״ע הנ״ל ולכן כ׳ למוכרח לפרושו דאפ״ה במכות הראשונות לא נאמר ויחזק ד׳ דלפרוסו ניחא כמשכ״ל אבל לפ״ד הא״ע שלא הי׳ הקשות לבו מאת הססא״ב הקושי׳ במ״ע מדוע לא כתב ויחזק ד׳ עד מכה השפית לכן מה״ט מיאן לס״י בפי׳ הא״ע כנ״ל ו ח״ק:
ולפ״ן
לפרשה הנ׳ל
בפסחי
נ״ג א ל יוסי חידס איש רומי הנ היג את בני רומי לאכול גדי מקולס בלילי פסחיס• סלחו לי׳ אלמלא תזדס אתה ג זרני על ך נדוי שאתה מאכיל את ישראל קדסיס גחוז* ועול זר דרס תודס מה ראו תגני׳ מ״וע שמסרו עצמן על קדום ה ס ס לתוך כנסן אס נסאזק״ו מצפרדעים :מה צפרלעיס שאינן מצוין על קד ם הס ס כתב בהו ו?נלו בבתיך זבתנורך אנו שמצוין על ק־־ה עא״נו• לנראה לחת סי ך והתקסיות להגך ב׳ דרפוח דתודס הדלי: ד ה נ ה מהרס״א בח״א הקשה על הא דפי׳ רס׳׳י מה ראו חמ״וע שלא דרסו זחי בסן ולא שימות בהן • דלפ״ז ק׳ ^מאי תי׳ ע״ז דנשאו ק״ו מצפרדעים* אכתיהאיק״ופליכאדהצפרדעי׳ אף שאינן
