חוט המשולש לפרשת שמות
אמת ליפאב״ ו5עלמא לקושטא אתי ולכך לא רצה לסכות כשום דבר אף מפני הסלוס כתי׳ אאמ״ז זצ״ל ולנך כסראה ר' יצחק דר״כ לא ידע מהך מימרא ז ר יוחנן דאין משיחין בסעודה* וע״כדה״למסיהין נשעודה ולכך אמר לימא מר מילתא* והיינו דש״ל להא דאמרו המלאכי' אחר האכילה אי' סרה אסחך כדי לסגר לה כוס סל ברכה דגאמת הביא לחס דלא פירסה נדה מדצחקה סרה ע״כ בהא דאמרו אחרי בלותי הית׳ לי עדנה דאל״כ איך סיכה הקב״ה ואמר ססרה אמרה ואני זקנתי דס״ל דע״כ אסור לסנות מפני דרכי הסלום דמוכח מיעקב מדלא אמר אני עשיו בכורך וע״כ לא ידע ג׳׳כ מהך מימרא דר״י לאמר יעקב אבינו לא מת* וי״ל כתי׳ אא״ז זצ״ל״ ולכן גילה צו ג״כ הך מימרא דר' יוחנן אחל האכילה להורות דזה בזה תלי׳וק׳׳ל:
שער
המים
לפרשת שמות ב מ ״ ר וכל הב ת תחיון מה צורך פרעה לקיים הנקיבות אלא כך הי׳ אומרים נמות הזכרים ונקיים הנקיבות לנסים לפי מהיו המצרים סניופיס נזמה עכ״ל ״ וי״לד למה לא הקלים להקסות קושי' זו אמה סציוה בתחלה אם בן הוא והמיתן חותו ואס בת היא וחי' ותו למתחיל בפרעה מה צורך לפרעה וכו' ומסיים אלא כך היו אומרים וכו' אתמהה ; ך^״^ ע״פ פסוט עפמ״ס בגמ׳ לסוטה ולבסוף אף על עמו גזר דכתיב כל הנן היולד היאורה זכו׳ ופי' מרס״א דכדרס זה מדכתיב כל הבן דאתי לרבו׳ אף בן המצרי* וי״להק דלפ״ז בסיפא דקרא דכתיב וכל הבת חחיו/האיכל למאי אתי ג״ל עפ״מ דאיתא במ״ר אהא לאמר פרעה מתחילה ואס בן הוא והמיתן אותו ואס בת היא וחי׳ • אמר להס אס זכר הוא תהרוגוואס בת היא אל תהרגו אלא אס חיתה חיתה ואם מחה מתה ולכך לא אמר ואס בת היא ותחיינה* והנה ע״כ כוונתו להזהיר ג ס על הב ת שלא יספיקו .להחיותה לעסות השתדלות לזה* כ׳׳א סלא יעסו מעסה הריגת בעצמם כמו בבן ולפ״ז מבואר כיון*דבתר הכי אמר כל הבן היולד וגו׳* ונתחדש הגזירה גס על הבן המצרי ולכך אמר אז וכל הבת תחיון* דהיינו סיספיקו אותה ולהסתדל ג ס להחיותה וא״ג י׳׳ל דלכך כתיב וכל הב ת תחיון לרבו׳ ג ס הישראלית דלולי כתיב כל ה״א דגנה סנתתדס להספיק גס הבת זה קאי רק
אכן
המשולש
אבת מצרי׳ אנל לעניז בת יסראל נעאר כמקדם מאמר רק ואס בת היא וחי' דמסמע אש חיתה חיתה אבל לא לעסות הסתדלות להחיותה ולהכי כתיב הכא וכל הג ת חחיון לרגו׳ גס בת יסראל תחיון להשתדל להחיותה וק״ל: . א ו ל ם כל זה קסי׳ בתחילה מאי ק הכי ולבסוף מאי קסבר • כיון סמתחילה לח החמיר להרוג גס בן מצלי ולא חס מסוס תערובת זכר יסראל אפ׳׳ה החמיר בבת יסראל סלא להסתדל להספיקן ולהחיותן ואח״ז שהחמיר להרוג גס בן מצרי* היקל בבת ישראל וציוה סיסשיקו להחיותן : א כ ל נראה דאדרבה דלפ״ז מבואר היטב דהמ״ר י בא לבאר קוסיחגו הלזה* ולכך בקרא קמא ל״ק לי' מה צורך פרע ת וכו׳ דאז לא ציוה כ״א סלא יהרגו הבת מסוס דהגזירה הי׳ רק על הזכרים לפי סראה באצטגננות סיולד מושיען סל יסראל ולכן ציוה שהנקיבו׳ אל יהרגו* אבל בהאי קרא סנאמר וכל הבן היולד וגו׳ קסי׳ לי׳ כיון דכלהיאסון אתי לרבוי דגס על זכר מצרי גזר עכסיו ונתחדס גזירה סהחמיר סלא יתערב בזכר יסראל ונסיפא דכל הבת תחיון עכצ״ל דנל אתי לרבו׳ גס בבת יסראל מיקל עתה להספיקן להסתדל להחיותן וע׳^ פריך מה צריך פ ר ע ה לקיים הנקיבו׳ >״ל מה גתחדס לו עכסיו מאחר סהחמיר בתחלה כג״ל* וע״ז מסכי סבאמת פרעה הי' דעתו כדמעיקרא אלא כך אומרים לו המצריים וכו׳ מלמד ססטופי זמה הי' ודו״׳ק:
לפרשה הנ״ל ב ר ש ״ י בחומש ולא יכלה עוד הצפינו שמנו לה מצרים מיום סהחזירה ט׳ חדסיס סלמיס והיא ילדה לסוף סמה חדסיס ויום אחד ע״ס כ׳ הרא״ס דבפ״ק דסוטה* אמרינן גבי ותצפנהו ג' ירחיס דלא מכו לה מצראי אלא מדהדרא והיא הוית מעברא מעיקרא תלתא ירחי* וגני ותהר אסה ותלד בן פריך והא הוית מיעברא מעיקרא ומסגי דהא דכתיב ותהר ותלד מקיס לידתה להורחה מה הורתה שלא בצער ונו׳ ופירס״י סלא נדרוס הריון זה אלא לדרום כך* אלמא דס״ל להגמ׳ בן ט׳ חדסיס הוי ולא סילדה לססה חדסיס ויוס א׳• אכן בתוס׳ בסיטה סלהי פ״ק תירצו סבס׳ אגדה סל דברי הימיס כ׳ כדברי רס״י וחולק על תלמודא דידן אבל לבי מגמגם ע״ז איך הניח תלמוד ערוך ונטה אקר דברי אגדה ההיא עכ״ל* ונראה לבאר דצדקו דברי רס״י ולסיטתי' אזיל*♦
דהגה
