חוט המשולש לפרשת ויחי
ג ס זרעא זיוסף לא סלטא עינא ביטא בסביל זה או לא דלכאורה י״ל מסברא דרק לו יה♦׳ הסכר ולא לזרעו לא♦ נימא הסכר גס לזרעו א״כ יהי׳ חוטא בסכר כיון סנסא אסנת בין פוטיפרע ובניו ה ס בני בניס סלה־ וזהו כוונת המדרס כ ל מ ה שנצטער יזסףעסאדוגתו הי׳ לו היתרון לו דייקא ולא לזרעו* ולמה לפי סנסא את בתה ולכך אין השכר ג ס לזרעו ולא יהי׳ תוטא נסכל עכ״ד פח״ח ועפ״ז מדוקדק היטב מ״ס בגמ׳עלי עין עין סלא רצה להנותוכו׳• אין ע״ה שילטת בו דייקא ול״ק אין־ע״ה שולטת בזרעו כדקאמל מעיקרא אלא וודאי דלפי דרשה זו אינו מגיע השכר לזרעו רק לו דווקא : . ו ל & ״ז מבואר היטב דקאמר ר״ח אמר מהכא וידגו וגו׳ ובא הס״ס לבאר דאמאי לא יליי< ל״ח מקרא דבן פורת יוסף כדיליף ר׳ יוחנן ולבאר זה אמר אבע״א עלי עין עין שלא רצה להנות וכו׳ י ולכך לא יליף מהאי קרא דמיני׳ מוכח רק דבו אינו סולט ע״ה ולהכי יליף ר״ח מקרא דוידגו וגו׳ • דמהכא יליף גס בזרעו דאין ע״ה שולט כיון דאותו ברכה לא ברך ליוסף רק לזרעו : ו ב ז ה יומתק דבלי רש״י בסוטה דבא ג״כ לבאר מדוע לא רצה ריב״ח בדלסא די׳ אבהו מבן פורת יוסף ויליף מקרא דוידגו וגו׳* ולזה פירס״י דזהו ברכה שברך יעקב למכסה ואפרים וא״כ מוכח מיני׳ שפיר דגס לזרעא דמסף לא שלטא ע״ה משא״כ דרסא דר״א אפשר לומר בשביל שלא רצה ליהנו׳ וא״כ הברכה לו ולא לזרעו כנ״ל : א ק יש ליתן טעס ג ס לר׳ יוחנן ור׳ אבהו דילפי י מקרא דעלי עין דמנ״ל דאף לזרעא דיוסף אין ע״ה שולט׳ כיון דנקרא כתיב רק בן פורת יוסף ובפרט אס נדרש מיני׳ עין שלא רצה ליהנות וכו׳א״כ מסתברא לומר דהשכר לו ולא לזרעו מ״ל : נלאה.דאפסר י״ל דאדרבה אינהו סברי כמ 0כ המפיסיס דבשכר שלא רצה ליהנות מג מ הוא שיהי השכי פלא יפלט ע״ה בזרעו • דהנה יעקב אמר על ראובן כחי וראשית אוני לפי שתי׳ טיפתו הראשונה שמעולם צא הוציא ש״ז לבטלה* לכן יוסף הי׳ כרעא דאנוהו ולא חלל טיפת זרעו וכבש יצרו שלא להכות מאסת אלוניו וידוע מהזוהר הקדוש שעון זה גורס מיתת בכיס קטנים • וזהו רמז ראשית בכורי אדמתך וגו׳ לא חבשל״ גדי בחלב אמו* שלא ימותו בניס קטנים ונשניל כךאחז״ל שיעקב אבינו הי׳ בטוח שלא ימות א׳ מזרעו כחייו* וא״נ אדרבה י״צ דמל׳מ הוא
אכן
המשולש
בשביל ששמי יוסף טיפתו הראשונה ולא רצה להנו׳ מאסת אדוניו בסביל זק זכה שלא ישלוט ע״ה בזרעו : . ו ל פ ״ ן י״ל דמטעס זה הי׳ ראוי לברכה זו יותר במנשה שהוא הבכור ונולד מטיפתו הראשונה ומעתה י״ל דמשוס כך מתחילה לא הקפיד יוסף אס יברך יעקב למנשה הבכור בשמאלו • אמנם לאחר ששמע ברכתו שאמר וידגו לרוב בקרב הארץ שלא ישלט ע״ה בזרעו והבין שהוא מכ״מ על ששמר טיפת הראשונה ולכך הקפיד ואמר לא כן אבי כי זה הבכור ואליו מגיע הברכה ביותר וה״ל לברכו בימינו ; ו ה נ ה לדרכנו הראשון דלר׳ יוחנן דילפיכן מקרא דבן פורת יוסף אזי אין ע״ה שולט בזרנט משא״כ אי ילפיכן מקרא דוידגו הסכר לו ולא לזרעו אפשר לומר דר׳ יוחנן לטעמי׳ אזיל* ד הנ ה הך טעמא בשביל שלא רצה ליהנו׳ * תלי׳ בפלוגת׳ דפליגי אמוראי 3גמ׳ דסוטה בקרא דויבא יוסף לעשות מלאכתו דח״א מלאכתו ממש* וח״א לעסות צרכיו נ כנ ס רק דנזדמנו לו דמות דוקנו של אביו זפירס״י ע״ש וא״כ בסלמא למ״ד לעשות מלאכתו ומנש א״ש דראוי לו ליתן שכר על מלא רצה ליהנו׳ וכו׳ מסא״כ א״א לעסות צרכיו נכנ ס א״כ באמת נ הנ ה בראיית עינו כיון שלדבר עבירה כתכוין • רק שדיוקנו סל אביו גרם להנצל מן המעשה א״כ לא יתכן לוגור שיהי׳ לו שכר ע״ז להנצל מעינא בישא בשכר עין שלא רצה ליהנו' וכו׳ וע״ב האי דרסא קאי למ״ד לעשות מלאכתו ממם נ כנ ס כנ״ל: ו ח נ ה איתא בגמ׳ דסוטה סם ויבא יושף הביתה לעסות מלאכתו א״ד* יוחנן ושניהן לדבר עבירה נתכוונו ופרש״י לעשות מלאכתו ממס וא’׳כ מבואר דר׳ יוחנן לטעמי׳ אזיל • דלסיטתו ליכא למימר בשכר עין שלא רצה ליהנו׳ וכו׳ כנ״ל ולכך ־ הוצרך למילף מקרא דבן פורת יוסף וגו׳ וק״ל : י מ ע ת ה יובן גמ׳ דפסחים הנ״ל דקאמר ר׳ יוחנן ק׳ מזונותיו ס״א* דאלו בגאולה ^ כתיב המלאך הגואל וכו׳ מלאך בעלמא • ואולי תימא שאין מזה ראי׳ דהמלאך היינו מט״ט שבו הסכינה כנ״ל ־ וא״כ היינו כמו מזונת* דכתיב בי׳ האלהיס ,וכו׳ ולכן דקדק לומר דמלאך בעלמא היא דמוכת משוס דקסי׳ לן קושי׳ החלקי אבנים הכ״ל מדוע המתין יוסף באמרו לא כן אבי עד אחר ששמעו הברכה ועכצ״ל כתרוצו הנ״ל דאחר ששמע סקיכל הכרנה מהמלאך ולכך הקפיד כג״ל ןא״כ תוכח
דהוא
