חוט המשולש לפרשת ויחי
בבכור ממש שכולל לבל בראשונה משא״נ בראובן הוכחתינו הנ״ל אלז א״א כמ״ל לתאומה נולדה ע ם כל סבט וסנט ונל א׳ נשא אחותו כמ״םכ הרמב״ן שאמר יעקב כחי וראשית אוני• ופירש״י שהי׳ טיפה מללא חשנינהו 33ואס מצרים וא״נ מוכח לב״נ ראשונה וא״א כדעת האומר לתאומה נולדה עס כל מותר באחותו• וממילא דמב שב דמותרבאחות אמו שיט ושבט וא״כ התאומה שנולדה ע ס ראובן ע״כ וא״נ ליתילהוכחתינו הנ״ל• ללכךלא הזכיר הכתוב טיפה שנית הית׳ וידוע מה שרש׳׳י פי׳ בפ׳ תולדת גבי יעקב ועשיו למשל לשפופרת שפיה קצרת הנ כנ ס ת רק סהית׳ פלגס אביו דאסר גס לב״נ ולעולם י״ל ראשונה תצא באחרונה ע״ס וא״כ ה״כ ראובן שהי׳ 7סכ 3ממס* ולכך צריו ר׳יונתן להוכיח מהא לכתיב נוצר מטיפה הראשונה יצא באחרונה והתאומה ויהי' ב״י שנים עשר דשקולין ה סI » ו ל פ ״ ן כל הקוסי׳ הנ״ל מחורצים כל חדא בי״ח נולדה מקודם והיא פטרה רחס אמו * וא׳׳כ לא vלבאמת עיקר הוכחתו סל ר׳ יונחן מדלא יאות לו הבכורה מצל הלין • וצ״ל דמה שנתן יעקב נתיב וישכב את בלהה אחות אמו כנ״ל* והיינו דס״ל הבכורה לראובן הי׳ דרך מתנה בעלמא ולא מצד דין כמ״ד 3״נ אסור באחותו וממילא אסור גס באחוח אמו • תורה וא״כ בכה״ג רשאי ליקח בכורה שניתן במתנה אכן ללא תימא כמ״ד תאומה נוללה ע ס כל שבט מברא בישא וליתן לברא טבא : ושבט ואזי צ״ל 7ב״נ מותר באחותו• וא״כ ליכא נראה דלפ״ז מבואר היטב הא דשאל אבא חלפתא קושי׳ זו לרסב״כ חוקא • היינו לפי הוכחה מזה ולזה בא ר' יונתן למיוור אפשר חטא לידע אבא חלפתא• שרשב״נ אמר משום ר׳ יונתן • ראובן וכתיב בי׳ ויהי׳ בני יעקב שנים עשר מלמד כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה וכו׳ ומלקאמר ששקולים הס* דהס לפי ס ב ר ת ס• דנימא דב״נ אח״כ אלא מה אני מקיים וישכב ראובן את בלהה מותר באחותו משוס דאמרינן לתאומה נוידה ע ס פלגש אביו מדהוצרך להאריך ולהביא סיומא לקרא כלשבט• דלפ״ז ליכאלמימרלויהי׳ בכי יעקב שנים כולהו היינו כנ״ל משום דמסופק אי ב"נ ונותר עסל אתי למעוטי לבנות לא נולדו לו שנים עשר באחותו ואמרינן תאומה נולדה עם כל שבט ושבט כנ״ל• וא״כ נשאר במקומו הוכחה זו מלכתיב ויהי' נ״י שנים עסל אתי לארוי׳ דשקוליס הס* וא״כ ונחאס • וליכא למימר לבני יעקב סניס עשר אתי מבואר היטיב מה דקאמר אלא מה אני מקיים למעט דלא הי׳ לו בנות שנים עשר א״כ מוכח שפיר לעיקר וישכב ראובן את בלהה פלגש אביו* משוס לראובן לא חטא מקרא לב״י סניס עשר דשקולין הוכחה דלא חטאמהא לויהי׳ ב״י שנים עשרדשקוליז ה ס משא״כ אי אמריכן דב״נ אסיר באחותו ועכס״ל הן היינו דאי אמרינן תאומה נוללה ע ס כל שבט ללא נולדו תאומות וא״כ י״ל רבני יעקב ממעט בכות ושבט וב״נ מותר באחותו• משא״ב איאמרינן 7ב״נ כנ״ל״ אלא דא״כ מוכח שסיר לראובן לא חטא מהא אסור באחוסו עיקר הוכחתו דלא חטא ראובן מהא לכתיב וישכב פלגש אביו ולא אחות אמו ככ״ל• דכיון לנתיב וישכב ראובן את בלהה פלגש אביו ולא כתיב דב״כ אסור באחותו אסור ג״כ באחות אונו • ומעתה סיומאלקרא אחות אמו ככ״לוא״ב לכך היצרך להניא לשיטת רםב״נ דמוכח לעכ״ס ר׳ יונהן מסתפק אי נימא לכתיב פלג bאביו ולא אחות אמו ולו״ק : לב״נמותר באחותו או אסור באחותו ומעתה הקשה ר ה נ ה בהאלקאמר ר׳ חלבו מה ראה יעקב שנתן שפיר מה מסתפק ר׳ יונתן לאי נמנא לאסור באחותו הבכורה ליוסף* פירשו המפרטים לעיקר ע״כ צ״ל דלא נולדו תאומות עם השבטים מללא נחשבו הקישי׳ אף שחטא ראובן בבלבול יצועי אביו מ״מ גבאי מצרים ככ״ל • וא״כ ראיבן הוי בכור גמור אסור לעבורי אחסנתא אפי' מברא ביסא לברא טבא • מצד הדין וא״כ תקשי שפיר לדידי׳ מה ראה שנתן והא דקאמר אח״כ מה ראה לכתיב ובחללו יצועי אביו • הבכורה ליוסף כמשנ״ל לבכורה הבאה מצל הדין״ היינו דרשב״נ השיב דדווקא כשנוטל מאחל חלקו אסור ליחןלא׳ לגמרי אפי׳ מירא בישא לברא טבא • לגמרי בזת ים איסור לעבורי׳ אחסנת׳ למגרע נחו ולכך השיב לו רסב״נ שעיקר קושייתיס לדילר משאר אחין אבל לקח רק יחלק בכולה בזה לא נגרע• לפמ״ש ר' יונתן ס״ל ולכך אמר לא כך אמר ר׳ ערכו משאר אחיס בזה אין איסול• ולכך הסיב ר׳ יונתן לבאמת תירצה בענין אחר מסוס לראוי הי׳ יזלבו אח״כ* אפי׳ אס כדבריך זה אינו כ״א כשחלק לצאת הבכורה מרחל אלא סקדמתו לאה ברחמים קלק בכורה לכל האחיס א3ל מה ראה סנ תנ ה ולו״ק : ליוסף כוונתו ליוסף לגל ‘ בזה בוודאי יש איסור אף לפי לבריך• אמנם י״ל לזה לאו קושי׳ הי^ •4להר»ינה
אכן
גם׳
