חוט המשולש לפרשת ויגש
אסוי ני^חותו מן האם היינו דהוכיח דעכצ״ל על הך ?לשי׳ דבפרטן אי אתה מוצא אלא סבעיס חסר איזת משוס לתאומה אחת כשאר פנוי' היינו מכח המשך הקרא לאמד ויוסף הי' במצרים היינו ג סו ס להי׳ במצרים נשאר תאומה אחת פנוי׳ כנ״ל• ולכאורה ק' מנ״ל להא אפשר לומר המשך הכתוב כפירס״י ויוסף הי' במצרים פמראסו ועל סופו עמל בצלקתו: א מ נראה לפ״מ לאיתא בגמ׳ בשבת לאיכא י פלוגת׳ ויבא הביתה לעשות מלאכתו לחד אוגר לעשות צרכיו נ כנ ם לשמוע לה רק שליוקנו של אביו בא כנגלו וגרס להנצל מעבירה* וח״א לעשות מלאכתו ממשי וא״כ למ״ד ללעשות צרכיו נ כנ ם אין מקום לפרס״י לומר לעמל בצלקתו מראשו ועל סופו• והנה איתא בגמ׳ לשבת דל״ט מלאכות שבתורה ה ס נגל מלאכה ומלאכת שבתורה בעי רב יוסף אי אמרינן והמלאכה הית׳ ליס ממניינא לקאי על איסור הוצאה וקרא לוינא יוסף לעשות מלאכתו לאו ממניינא ללעשות צרכיו נ כנ ס ״ או ללמא וינא יוסף לעסות מלאכתו ממניינא ללעשות מלאכתו ממש נכנס* והמלאכה הית׳ ליס לאו ממנייגא לסלימא לי׳עבילתא ע״ש והנה התום׳ כ׳ בפלוגת׳ לתחומין למ״ל תחומין לאורייתא יליף לה מקרא לאל יצא איש ממקומו לכתיב בפ׳ המן ומ״ד תחמגין לאו לאורייתא מוקי קרא לאל יצא אל יוציא קרינן לאיסור הוצאה* ומ״ל לתחומין לאורייתא ואל יצא קאי אתחומין יליף איסור הוצאה מויעבירו קול במתנה לבשבת הי׳* והנה ר״מ ס״ל בערובין תחומין לאורייתא וע״נ יליף איסור הוצאה מויעבירו קול במחנה לס״ל שבת הי׳ וא״כ ליכא למימר לשלימא לה עבולתו לא״כ לא מוכת איסור הוצאה כמ״שכ התוס׳ ר״פ הזורק ע״שי וא״כ ע״כ ס״ל לר״מ להמלאכה הית׳ לי ס ממניינא נגל ל״ט מלאכו' שבתורה ועכס״ל לויבא יוסף הבי ת לעסות מלאכתו היינו לעשות צרפיו נ כנ ס וליכא למימר כפירש״י ליוסף עמד בצדקתו אע״כ ל״מ לפיטתיה לס״ל תחומין מה״ת שפיר הוכיח מכת המשך לקיא ויוסף הי׳ במצרים דב״כ אסור באחותו מן ה א ס כנ״ל ולו״ק ד
לפרשה הנ״ל ג ^ן׳ דב״ב לקמ״ג ההוא דאמר נ כ סי לבניי ה״ל ברא וברתא* מי קרי לברא בניי או לא קרי לברא בניי ולמושכה לברתא במתנה קאתי אמר
המשולש
אביי ת״ש ובני דן חושים זכ׳ התוס׳ דה״ל ובני דן חושי׳ וא״ת כיון לקרי לברא בניו מיני הי' צ״ל כיון לכלא״ה נכסיו לבנו עכ״ר וי״לל טונא מלוע ציינו קושייחס על הפשטן ולא הקשו מקלס מל כעל האבעי׳ למאי מבעי׳ לי׳ איך p״ל לקרי לברא כני’ דא״כ לא הוי צ׳׳ל דבלא״ה יורשו הבן* ונראה לבאר : איתא בב״גג לי״ב במשנה ובברייתא ע״פ במצא שט״ח אס י״ב אחריות נכסים צא יחזור א״ב אחריות נכסים יחזור לר״מ וחכ״א בין כך ובין כך לא יחזור* ומסיק הגמ׳ לאביי טעמא לר״מ לס״ל בי׳׳ב אחריות נכסים לא יחזור לחיישינן לפיעון ולקנוני' ומקשין התוס׳ 7א״כ מ״ט לרבנן דס״ל דא״ב אחריות לא יחזור ותייצו לה״ל לרבנן אחריות ט״ס * והקשו המפרסיס דה״ל להגמ׳ לפרש טעמא דרבנן לס״ל אחריות ט״ס וגס הא מילתא הוי פלוגת׳ לאמוראי בב״ב קס״ט וא״כ פליגי׳בפלוגת' לתנאי ר״מ וחכמים* עכ״ל לפרש פלוגת׳ דר״ע וחכמים באופן אחר ולא כמ״סכ התוס' : ט פ ״ מ דאיתא בב״ב קל״ג אמד רב הונא ס״מ שכתב כל נכ סי ם לאחר רואין אס ראוי ליורשו נוטלין משוס ירושה ואס לאו נוטלו משוס מתנה וקאמר עלה למאי הלכת' סובר רב אלא 3״א למימר קמי׳ דיב א אס ראד ליורשו אלמנתו נזונית מנכסיו פירש״י לאלמנת נזונית מנכסי יורשין אבל אי נוטלין מסוס מתנה אין אלמנתו נזונית מנכסיו לאין מוציאין למזון האסה ובנים מנ כ סי ס מסועבדיס לבין מתנה ובין מכר הוי מסועבדיס י א״ל רנא אטו מגרע גרע השתא בירושה לאורייתא נזונית מנכסיו במתנה דרבנן לכ״שכ ופירס״י דגנתנות סכ״מ לרבנן * ע״ש היוצא מפירש״י דווקא ב מתנה לרבנן בזונית אלמנתו מנכסיו אבל במתנה לאורייתא אין אלמנותו נזונית מנכסיו ונ״כ הפוסקים בס״עא״הע סי׳ צ״ג • אמנם המרדכי פ' נ על ה חולק ע״ז וס״ל לאף במתנה דאורייתא אלמנותו נזונית מנכסיו* והנה מצאתי להתוס׳ פ׳ נערה דמ״ט ד״ה הוא ואשתו וכו' שב׳ ג״כ כפרס״י סס למתנה הוי כמכר דאי לאי^דעבד לי' נייח נ פ ס לא הוי יהיב לי' מתנה ואין אלמנתו נזונית מהן י והביאו ראי' מסוגי' לב״ב הנ״ל דקאמר מתנת סכ״מ דרבנן מכלל דבמתנה דאורייתא כמו מתנת ברי אינה נזינית מנכסיו ואין לומר למתנה דאורייתא נהו לכ״שכ לא הוי* ה״ה מיהר הוי ללא אלים כ ת מ תנ ה מנ ע יורשים' דע״כ אלים כת מתנה מכת יורשים להרי מסקינן פ״ק 7גמ׳ דסטרסא״ב אחריות נכסים יחזיר
דהנה
ללא
