חוט המשולש לפרשת ויגש
אבי אביו וממדרש הנ״ל הניא הרמ״א בי״ד הנ״ל ראי׳ לדבריו וא״כ לפ״מס הבית היגל דהגמ׳דמכות הנ״ל חילק על המלרש הנ״ל למה תפש רס״י בחומס דברי המדוש שהוא מתנגד לתלמודא דידן■ ע;כ נראה שת״ל יגמחי ומצאתי דגאמח המדרש הנ״ל והמנ׳דידן לס׳ ואינן סותרין זא״ז כול: דברי הרמנ״ס פ״א מהל׳ רוצח • ס ל האב סהרג את בנו אם הי׳ בן להנהרג הורג את אבי אביו ואם אין לו בן אין א׳ מהאחים נעפין ג״ה להמית את אביו* אלא ב״ד ממיתן אותו• והנה הך סיוס ס מ ע ים הרמב״ס צלא ב׳׳ד ממיתן אותס הוא אך למותר : דהרמנ״ם לשיטתו חדל* עפמ״ש פ״ו מהל׳ ממרים דאפי׳ אביו רשע חייב לכבדו ולירא מ מנד והב או הטור י״ד שי' ר״מ וכ׳ מס הנ״י טעמו מהא דפ״ב ליבמות דאוקמא הא דאמדנן כל מי סי׳׳ל בן מ״מ לאתוי ממזר פוטר את אשת אביו מיגום וחייב על מכתו ועל קללתו היינו כעשה תשובה וה׳ הר״יף ע״ז ה״מ לענין תיובא אבל לענין כבוד אפי׳ לא עסה ת»יבה חייב לכבדו ע״ס באריה׳ דברי הב״י* והנה תמוה על הר״יף והרמב״ס מנ״ל לחלק בזה • ונראה דיס להס הוכחה מכח קושי׳ החזקוני שהקשה על גמ׳ דיבמות דאמרינן יכול שאס אמר לו אביו חלל סבת ישמע לו ת״ל אביו ואמו תראו אני ד׳ ואת שבתותי תשמרו וגו׳ • דל״ל קרא תיפוק לי' הא בלא״ה אס אמר לו אביו חלל סבת הוי רשע ואינו מחייב לכבדו אע״כ דדווקא אינו חייב על הכאתו ועל קללתו אבל מחייב לכבדו : ו ה נ ה ע״פ הנחה זו י״ל דש״ל להרמב״ס כיון דלפי פשוטו אביו הרשע אינו מחויב לכבלו אלא דאיכא הוכחה מכחקוסי׳החזקוני הנ״לו הנ ה הבו דלא לוש ף עלה • ודי לומר באביו הרשע למחויב לכבלו משא״כ באבי אביו רשע בוודאי אס הוא רשע איגו מחויב לכבדו כלל • ולפ״ז י״ל דש״ל להרמב״ס דה״פ נגע׳ דמכות דגאמת ש״ל להגמ׳ דילן ג ס כדעת המדרש הנ״ל ■דחייב אדס בכבוד אביו יותר מאבי אביו אלא לפי דהגמ׳ דוננות מיירי באב שהרג את בנו במזיד א״כ הוא רשע לכן קאמר ספיר הא בבנו של רוצח דאגנרינן אין בנו געשה לו ג״ה מסוס דאף ^^נאביו הרשע חייב לכבדו והא דקתני נעשה לו ג״ה בבנו לשהורג לאבי אביו הרשע אינו מחייב לכבדו* רק דלפ׳׳ז לא מחוקמא האי חלוק בין בנו צבן בנו אלא במזיד משא״ב בשוגג לא הוי רשע
לכנ״ל
חמשולש
כד
ומחויב לכבלו אף באבי אביו כמו דאית> במדרש ולכך א״ח שיוס דברי הרמב״ס דבכוונה »הייס אלא ב״ד ממיתן אותו לאסמעינן דחילוק הנ״ל ה״נו במזיד לווקא ודו״ק :
שער
איתא
המים
לפרשת ריגש
במדרש בתורתו שר״מ מצא כחוב ובן דן חושים ותמוה דלמה דווקא בתירתו סר״מ : ו נ ר א ה עפמש״כ הכלי יקר פ׳ שמות לפרש המשך .הקרא ויהי כל נפש יוצאי ירך יעקב שבעים נפש ויוסף הי׳ במצרים* ורס״י דחק בזה יהעלה שהכתוב בא לתרץ קושי׳ אחת מה שהקשה הגמ׳ בב״ב בכללן אתה מוצא סבעיס ובפרטן א״א מוציא אלא ע׳ חקר אחת ופירש״י מ מי לאה חשר אחת : ו ל כ א ו ר ה יש לתרץ קושי׳ הגמ׳ דהרי אמרו תאומה נולדה ע ס כל השבטים ונשא כל א' תאומתו והקשו המפרסי׳ דהא אחותו מן האם נאסר לב״נ ותירצו דכל א׳ נסא תאומת אבין והיא הית' לו אחותו מן האב שהותר להם* והכה לאת הי׳ לה ששת בניס ונשאו לששה תאומות משבטים אחרים סל רחל וסל השפחות *,אכן יוסף לא נשא אשה כ״א במצרים ונשארה תאומה אחת פנוי׳ וא״כ שאר התאומות ה ס בכלל נשי בני יעקב • אבל אחת שנשארה פנוי׳ היא הסלימה לבני לאה מספר שבעים ונו׳ ויהי כל יוצאי ירך יעקב ע׳ נפש • ואם דחסר אחת וכדי לבאר זה אמר ויוסף הי׳ במצרים ונשאר תאומה א׳ פנוי׳ והיא השלימה עכ״ד: ו ר נ ה במדרס איתא תי׳ אחר על קושי׳ הגמ׳ דנפרטן אתה מוצא ע׳ חסר אחת דחיסיס גן דן הסלימה דכתיב ובני דן חוש!׳ והיינו סהוליד כחוסיס סל קנ ה והנה י״ל דהמדרש ס״ל כמ״ד בסנהדרין דאף אחותו מן האס הותר לו לב״נ וא״כ לית׳ לתי׳ סל הכ״י הנ״ל דתאומה אחת נשאל פנוי׳ דמאי פסיקה דהלא יכולה ליסא אחיו מן האם ג״נ ולכך צ״ל דח^סיס בן דן הסלימה לכתיב ובני דן חושים וכנ״ל* ומעתה מבואר דבסנהלרין איתא בהדי׳ דר׳׳מ ס״ל דאחוחו מן האם נאסר לב״ג וספיר י״ל כתי׳ ה:״י הנ״ל ול״צ לתי׳ המדרס תנ״ל וא״ש דמדייק בתורתו סר״מ מצא כתיב ובן דן חושים וק״ל : ו ע פ ׳ ך הנ״ל יבואר דר״מ לשיטתו אזיל* ו ה א דלכאורה י״ל לטעמא ,דל״מ דס״ל נ״נ אסור
